מאמן הספורט הוא בדרך כלל האיש שאליו מגיעים הספורטאים בשביל לקבל תמיכה. אבל מה קורה כשהספורטאי מעדיף דווקא לא לגשת למאמן? מחקר בראשות קנדי הרשיו, שפורסם ב "Journal of Sports Medicine and Allied Health Sciences", מנסה לחקור את העניין.

40-50 אחוז מספורטאי הקולג' בארה"ב סובלים מפציעות, שנגרמות בין היתר גם משילוב של לחצים נפשיים ופיזיים. הרבה פעמים ספורטאים מרגישים שהידיעה על הפציעה שלהם תפגע במורל, או תגרום לאכזבה של הקבוצה והמאמן, ובמיוחד בגלל זה סגנון האימון וגישת המאמן חשובים. מאמן מוצלח בדרך כלל נחשב כאחד שמביא הישגים, לעומת מאמן אפקטיבי שקודם כל אחראי על המוטיבציה, המסירות וההנאה מהמשחק מצד הספורטאים, ורק אחרי זה על ההישגים.

בין ספורטאי אחד לשני יש כמובן הבדלים, חלק מהם מרגישים שפנייה לתמיכה מהמאמן לא מקובלת, וחלק מרגישים שזה חשוב מאוד לדינמיקה ביניהם. מאמן חייב שיהיו לו את הכלים לייצר יחס נכון מול הספורטאים, בגלל שהבריאות והרווחה שלהם צריכים להיות במקום הראשון בחשיבות.

המחקר הזה נעשה באמצעות סקר שבוצע לספורטאי קולג' באוהיו, ארה"ב, וכלל 171 גברים ונשים. הנתון שנבדק היה הנכונות שלהם לפנות למאמן ולדווח על פציעה. הבדיקה כללה את סוג הספורט, סוג הפציעה, שנת הלימודים והמין. במחקר הזה נתנו המאמנים תמיכה לכל הפונים בלי הבדלים באף פרמטר.

מהמחקר נראה שהנכונות של הספורטאים לדווח על פציעה לא קשורה לסגנון האימון.
אבל עדיין, רבע מהספורטאים שהשתתפו בסקר טענו שלא ישתפו את המאמן לגבי פציעתם.
נתון זה בעייתי מאוד, והתפקיד של מאמני הכושר הוא גם לתווך ולעודד את הספורטאים לדווח על כל פציעה.