בואו נראה מה יש לצוות החוקרים בראשות סימון רוזנבאום להגיד על הקשר בין פעילות גופנית למחלות נפש, במאמר שפורסם ב "BMJ".

מבחינת מערכת הבריאות הציבורית - מחלות נפש הן בעיות נפוצות ויקרות לטיפול, וקיימות בצורה כזו או אחרת אצל רבע מהאוכלוסיה. לצערנו, אנשים עם מחלות נפש נוטים לחיות כ - 15 שנה פחות מאנשים שנחשבים בריאים נפשית. התאבדות היא לא הגורם המרכזי לתמותה באנשים שסובלים ממחלות נפש. הגורם לתוחלת החיים הנמוכה הוא בריאותי וברובו קרדיווסקולרי, ויש קשר ישיר בין אורח החיים של האוכלוסיה הזאת, שלרוב כוללת השמנה, עישון וחוסר פעילות.

יש לבחון פקטורים כמו תזונה וספורט בתוך המולטי-דיסציפלינה של הטיפול במחלות נפש. מאמני ספורט ופיזיותרפיסטים הם בעלי התפקידים הנכונים להיכנס למשוואת "נפש בריאה בגוף בריא" כטיפול הוליסטי.

החוקרים בחרו 39 ניסויים מבוקרים, והוכיחו שיש קשר ישיר בין פעילות גופנית לשיפור במדדי הבריאות הנפשית. המשתתפים בניסוי סבלו מתסמינים של דיכאון קשה, דיכאון אחרי לידה, סכיזופרניה, חרדות והפרעה דו קוטבית.

בנוסף, החוקרים ממליצים על שינויים במוסדות עצמם וגם על ביצוע מחקרים נוספים. חייבת להיות השמה טובה יותר של כוח אדם מקצועי בתחום הספורט, כדי לפקח על הפעילויות ולבצע מעקב קפדני יותר אחרי סוג הפעילות, האינטנסיביות שלה ומשך זמן שהמטופל עוסק בפעילות.

יש עוד עבודה רבה שצריך לעשות בשביל להטמיע את מסקנות המחקרים בעולם האמיתי, עבודה שכוללת הגדלת אפשרויות המימון, שינוי גישת הטיפול ומעורבות מצד הקליניקות. במקביל צריך לתת דגש על אלמנט זה גם בלימודי רפואה מצד אחד, וגם בלימודים שקשורים לפיזיותרפיה ומקצועות הטיפול בספורט מצד שני. חשוב לתת לעוסקים במקצועות הטיפול בספורט להבין שיש להם דרך נוספת להשתמש בכישורים שלהם לטובת האנשים שזקוקים להם.