המאמר של אסף לב ואסתר הרצוג, שפורסם ב "Sport in Society", מתמקד בתכתיבים מגדריים בין גברים לנשים בתוך חדר הכושר הישראלי. הוא מתבסס על מחקר שטח של ראיונות והתבוננות שבוצעה בשלושה מכונים בישראל. המחקר מזהה ארבעה דפוסי פעולה מול תכתיבי המגדר והשליטה הגברית במכונים.

הדפוס הראשון הוא נטישת המכון וחיפוש חלופות לאימון. בראיונות עם נשים במכונים התל אביביים, התברר כי הן ביטלו את המנוי שלהן מאחר והרגישו לא בנוח בסביבה הגברית. אותה הרגשה לא נוחה גבלה מבחינתן בהטרדה, לטישת עיניים וחיפצון. במקביל, למרות שהן מנויות שוות זכויות, הרגישו נשים שמוזכרות במחקר שלא היה נוח להן להמתין למתקני כושר, ושהגברים מפגינים שליטה ברבים מהם. אותן נשים עזבו את המכון ומצאו אלטרנטיבות לאימון. אימוני בית, אימונים פרטניים או קבוצות אימון שכוללות נשים בלבד. התופעות האלו נצפו בשני המכונים בתל אביב, אבל לא במכון בפריפריה.

דפוס הפעולה השני הוא מחאה שקטה כלפי המצ'ואיזם במכונים. המחקר מצביע על מספר תקריות של נשים שהעידו שהרגישו נחותות בעיני הגברים שהתאמנו לידם. הנשים בחרו שלא להגיב בהפגנתיות. לדוגמה, אישה מסויימת כתבה הערה אנטי-שוביניסטית על פוסטר גברי מאד שנתלה באזור הרמת המשקולות, אזור שנתפס מגדרית כגברי. גם במקרה הזה, במכון בפריפריה, לא היו תקריות מהסוג הזה, אולי בגלל העובדה שבמכון בפריפריה - נשים הן הרוב החזק.

הדפוס השלישי הוא עיסוק של נשים בספורט שנתפס "גברי" ולהפך. בכל המכונים שנבדקו נצפו גברים שהשתתפו בשיעורים הנתפסים כנשיים, למשל שיעור אירובי. במקביל, נצפו מקרים של נשים שעסקו בבודי-בילדינג ואימוני כוח, אימונים שנתפסים כגבריים יותר. אפשר להגיד שיש פתיחות מגדרית מסויימת מהתצפיות האלה, אבל המצב לא חד משמעי. נשים מדווחות על גברים שמתבטאים בצורה שוביניסטית כלפי נשים באימוני כוח, בזמן שגברים שרואיינו מעידים על זה שהם מרגישים מעט לא בנוח באימונים שנתפסים נשיים.

הדפוס האחרון הוא מחאה פתוחה שמעלה שאלות מגדריות נוקבות. מחאה מהסוג הזה נצפתה רק בתל אביב. המאמר טוען שמחאה מסוג זה נצפתה דווקא שם, בגלל שהמכונים התל-אביביים נתפסים פטריארכליים. אישה בשם אורית נצפתה חושפת שרירים באופן מופגן תוך כדי אימון כוח שנתפס כגברי. אותה אישה דיברה עם כמה גברים במכון, שאלה אותם מה המשקל שהם מרימים ובהפגנתיות הרימה יותר. כשאישה נוספת אמרה לה שהיא מגזימה באימון, אורית המשיכה בשליחותה כדי להעביר את המסר לאנשים במכון - לא משנה מאיזה מין.