האם הדרך הנכונה ללימוד ואימון בספורט היא חזרות אינסופיות פעם אחר פעם של אותו תרגיל? כנראה שלא. המגזין "Better Movement", שעוסק בתנועה וספורט, פרסם לאחרונה מאמר לגבי לימוד נכון של אלמנטים תנועתיים.

משחק קיים כמעט מהרגע הראשון. תינוקות וילדים קטנים לומדים תנועות ראשונות דרך משחק ולא דרך הוראות. חיות לומדות כישורי הישרדות דרך משחק וככל שצורך ההישרדות גדול יותר - רואים את החיות משלבות משחק בתהליך הלמידה. המשחק הוא כיפי, לא מחייב ואין לו מטרה ברורה וכאן בדיוק הפרדוקס. איך דווקא משחק, שבו אין מטרה מוגדרת או יעד מאוד מסוים, הוא זה שמכין אותנו בצורה הכי טובה למטלות חיים שדורשות דיוק, מהירות וכו...

התשובה יכולה להיות במושג שנקרא נוירופלסטיסיות (NEUROPLASTICITY). לעצבים יש יכולת לגדול ולצמוח במידה ויש עליהם גירוי. משחק שמעודד יצירתיות, גילוי ושיש בו תגמול - מפתח את מערכת העצבים. עבודה מונוטונית ומשעממת לא תורמת בכלל להתפתחות העצבים.

דבר נוסף היא יציאה מאזור הנוחות. מחקרים מצאו שיונקים צריכים אתגרים ויצירתיות, ומשחק מכניס את האלמנטים האלה לפתירת בעיות. בכל הנוגע לתנועה דרך אחת לבצע פעולה כלשהי היא מאוד משעממת ומצומצמת, אבל במשחק לרוב יש הרבה אפשרויות לפעולה ובמצב האידיאלי יש אינספור אפשרויות לפעולה. כשמחפשים בין הרבה אפשרויות, כנראה שבסופו של דבר תימצא הדרך שהיא הכי יעילה ואפקטיבית. בלי משחק והנאה יכול להיות שהדרך הזאת לא הייתה נמצאת.

דבר נוסף שהמשחק עושה זה לפתוח את התודעה שלנו. ניקח לדוגמה גולש סקי שהוא הרפתקן ואוהב משחק. הוא לא ירצה לרדת בדרך שכולם יורדים בה בהר ויחפש כל מיני דרכים, שונות ומשונות לרדת את ההר. יש סיכוי גבוה שאחת הדרכים שהוא גילה היא הדרך הטובה והמהירה ביותר. זאת אומרת, משחק משאיר אותנו מאוד פתוחים לאפשרויות ולא מקבע אותנו, והתכונה הזאת חשובה מאוד בענפי ספורט תנועתיים. שחקן כדורסל או כדורגל עם מגוון תנועתי רחב הוא שחקן שיש לו יתרון על היריבים.

אבל זה לא נוגע רק לספורט התחרותי. כמה מאיתנו שהולכים לחדר הכושר עושים את הפעולה של הסקוואט בדיוק באותה צורה כל פעם? רובנו. אבל כנראה שיש הרבה דרכים לבצע סקוואט ובשביל שנשמור על המגוון התנועתי שלנו כדאי שננסה את כולן.