תסמונת העין היבשה (DED) היא אחת מהאבחנות הנפוצות במרפאות העיניים. בנוסף לכך שהיא יוצרת חוסר נוחות ובעיות ראייה, התסמונת יכולה גם להיות סממן של כמה מצבי מחלה מערכתית והיא יכולה גם להיות מושפעת מהם ומהתרופות שנדרשות כדי לטפל בהם.

במאמר של ד"ר קוטינג (Koetting) "תסמונת העין היבשה: הכר את התופעות הנלוות", היא בוחנת בצורה מפורטת את הקשר בין התסמונת לסוכרת, דלקת כרונית, תקינות בלוטת התריס, חקר מחלות עור ופסיכיאטריה.

תסמונת העין היבשה נפוצה מאוד בחולי סוכרת, בגלל נפח דמעות נמוך וזמן שבירת דמעות איטי (TBUT).
אוכלוסיה זו גם נוטה לפתח דלקת בשפת העפעף (MGD) ויכולת ריפוי הפצעים שלהם על פני העינית היא נמוכה. הסיבוכים האלה פוגעים בהפרשת דמעות בסיסית, ולכן מובילים לתסמונת העין היבשה.

סטטיסטית, יותר ממחצית מאוכלוסיית הסוכרתיים סובלים מהתסמונת. לעומת זאת, הרבה מהמקרים האלה נשארים לא מפוענחים. הקושי הזה נובע מסוג הבדיקות בהן משתמשים כדי לאתר את התסמונת. מחקרים הראו שהשימוש באינדקס מחלת שטח פני העינית (OSDI) זיהה רק 17.1% מחולי התסמונת, הרבה פחות מהשימוש במבחן שירמר (SCHIRMER), צביעת לחמית, זמן שבירת דמעות, או אוסמולריות.

במעבר למצב של מחלה דלקתית כרונית, כ-70% מהחולים בדלקת פרקים ראומטית סובלים מתופעות נלוות של תסמונת העין היבשה. תסמונת שגרן וסרקואידוזיס פחות ידועות כמחלות דלקתיות, אלא כמחלות אוטואימוניות. אינדיקציות בעינית כוללות בדרך כלל את דלקת הענבייה, אבל תסמונת העין היבשה יכולה להתרחש אם הבלוטות האקסוקריניות מזדהמות.

בדומה, התסמונת עשויה להתרחש מאי-סדירות בבלוטת התריס, כמו בתת-פעילות או פעילות-יתר של הבלוטה.
שני המצבים עשויים להוביל למחלת גרייבס (מחלת עיניים שקשורה לבלוטת התריס), שמתבטאת בתפקוד אוטואימוני של הורמון TSH ויצירת הורמון בלוטת התריס ביתר. כתוצאה מכך, יכולים גלגל העין ושטח פני העינית להפוך לדלקתיים, ולפתח את תסמונת העין היבשה בהדרגה.

בעוד שאקנה היא לא בעיה ישירה למערכת הראייה, היא עשויה להשפיע על בלוטות החלב ולגרום לבלפריטיס,
וכך להגביר את הסיכון לתסמונת העין היבשה. הסיכון לתסמונת העין היבשה יעלה גם בשימוש באיזוטרטינואין - טיפול נפוץ לאקנה חריף.

מכיוון שהעיניים הם הארכה ישירה של המוח, בעיות שמשפיעות על מערכת העצבים משפיעות באופן דרמטי על תסמונת העין היבשה. מיגרנות שהיו לפני הופעת התסמונת יוחמרו ככל הנראה או שיתחילו בעקבותיה. באותו זמן, חרדה ודיכאון, ואפילו תסמונת דחק פוסט טראומטית, עשויות להגביר את הסיכון של החולה לתסמונת העין היבשה, כתוצאה מהציטוקינים מעודדי הדלקת, שמשתחררים בזמן סטרס ותופעות לוואי של תרופות. שימוש באדרל (Adderrall) וריטלין לאורך זמן יכול להביא לאותן בעיות. מחלת הפרקינסון היא חרב פיפיות. תרופות המרשם מפחיתות את תפקוד בלוטת שפת העפעף ואת ייצור הדמעות. בנוסף, לחולי פרקינסון יש קצב מצמוץ נמוך (12.7/לדקה בהשוואה לקצב הממוצע של 21.8/לדקה), שגם הוא גורם לתסמונת העין היבשה.

לסקירה מעמיקה יותר בנושא תופעות נלוות לתסמונת העין היבשה ומחקרים שקשורים להחלטה לגביהן, אנחנו מזמינים אתכם להעמיק במאמר המלא.