העצמות בגופנו זקוקות למגע מתמשך ורצוף עם הקרקע, אבל מהי הפעילות הגופנית הנכונה והמינון האידיאלי של הפעילות לחיזוק העצם? בשנת 2014,חוקרים מאוניברסיטת בריסטול באנגליה פרסמו מאמר בנושא במגזין הניו יורק טיימס.

המחקר של אוניברסיטת בריסטול כלל נערים ונערות מתבגרים שצוידו במכשירי מעקב מיוחדים שעקבו אחרי הפעילות היומיומית שלהם במשך שבוע. החוקרים אספו נתון בודד לפני תחילת המעקב-רמת צפיפות עצם הירך.

לאחר שבוע נאספו המכשירים ונמצא שלבני נוער שחוו מגע מתמשך עם הקרקע (אימפקט) שגבוה מ4.2ג'י -עצם הירך הייתה צפופה יותר.החוקרים בדקו איזו פעילות מייצרת כוח כזה ומצאו שריצה בקצב בינוני-גבוה במשך 10 דקות, או ניתור ונחיתה ממדרגה בגובה של 40ס"מ יכולים לספק כוח דומה. המשמעות היא שכדי לשמור על צפיפות העצם כדאי ככל הנראה לרוץ די מהר או לקפוץ די גבוה.

הבעיה היא שרוב האוכלוסייה שסובלת מדלדול עצם היא אוכלוסייה של אנשים מבוגרים שלא מסוגלים לבצע את הפעולות הללו.

לכן, החוקרים ביצעו ניסוי נוסף וציידו 20נשים בנות 60 ומעלה עם מכשירי מעקב וביקשו מהן שיעורי אירובי, מספר פעילויות של הליכה בקצב מתגבר ופעילות אחת של צעידה על גבי מדרגה בגובה נמוך יחסית. אף אחת מהנשים שנבדקו לא הגיעה לכוח ג'י רצוי. למעשה, אף אחת מהנשים לא הצליחה לייצר כוח ג'י מעל 2.1.ד"ר JON TOBIAS שהוביל את המחקר מודה שהתוצאות קצת מדאיגות כי הן מראות שפעילות בעצימות נמוכה לא מספיקה לשמירה על העצם.

יחד עם זאת, צוות המחקר משערים, על סמך מחקרים נוספים שנעשו, שפעילות עם אימפקט מתחת לגיל 50 חשובה, שכן לאנשים שהתעמלו באימפקט גבוה במהלך חייהם יהיו ככל הנראה עצמות חזקות יותר בגיל המבוגר.

כך או כך, ד"ר TOBIAS מעיד על עצמו שהוא מתכוון להמשיך לרוץ עד שהעצמות שלו לא יעמדו עוד בעומס. האם זו הדרך הנכונה? דרושים עוד מחקרים, אבל ככל הנראה פעילות עם אימפקט חשובה החל מגיל צעיר לכל אורך החיים.