פסח בפתח ואני מנסה לחשוב מה אפשר ללמוד ממנהיגותו של גדול המנהיגים של בני ישראל -משה רבינו. ד"ר מיכה גודמן, דוקטור למחשבת ישראל כתב על כך מאמר בשנת 2007 ואני רוצה להביא לכם את תמציתו.

לדמותו של משה רבנו יש מקום מרכזי במסורת שלנו, יחד עם זאת, הבחירה של אלוהים במשה למנהיג מעוררת שאלות, מכיוון שמשה חורג מדפוסי האישיות הקלאסית של המנהיג הכריזמטי. על פי גודמן, למנהיגים גדולים, דוגמת צ‘רצ‘יל ובן-גוריון, יש סדרה שלושה מאפיינים:

• המאפיין ראשון הוא שמנהיג שאינו מאמין בכוח שלו לא יזכה באמון של הציבור.
• השני הוא שהאמון של המנהיג בחזון שלו מדביק את הציבור וסוחף אותו.
• השלישי הוא שמנהיגים קלאסיים מכירים את כוחה של השפה ואת סודות הפעלתה. הדיבור הוא הכלי החזק ביותר העומד לרשותם של המנהיגים.

באופן מפתיע, ה - מנהיג [בה“א הידיעה] של ההיסטוריה היהודית אינו עומד באף אחד מן הקריטריונים הללו.
קודם כל, משה מנסה להתנער מהתפקיד המנהיגותי שניתן לו וטוען שהוא לא מתאים לו, הרושם הראשוני שאנחנו מקבלים על משה הוא שמשה תופס את עצמו כאדם שאינו מסוגל לבצע את השליחות שאלוהים מטיל עליו.

מהי מנהיגות בעצם? מנהיגות היא היכולת להניע אחרים לפעולה על אף כל קושי. אך משה מתקשה מול האתגרים ומבקש להפסיק את שליחותו כשהוא נתקל בקושי, גם במצרים וגם במהלך המסעות במדבר.

בנוסף לאלו, אי אפשר להגיד שמשה הוא איש של רטוריקה, כולנו גדלנו על הסיפור שלו ככבד פה ולשון. ובכך הוא למעשה מגלם את ההיפוך המלא של הקריטריונים שמנינו למנהיגות כריזמטית.
תראו אני לא אומרת שלמשה אין יכולות מנהיגותיות, הוא בהחלט דמות שמגלמת ענווה וצניעות, רחמים ודאגה לעמו ויש בו מרכיבים מנהיגותיים נוספים, אבל מה שגודמן שואל במאמרו הוא כיצד מנהיג שנטול מאפיינים של כריזמה מצליח להנהיג אומה שלמה למסעותיה במדבר.

ובכן, גודמן טוען שהוא לא באמת מצליח. בני ישראל אינם מפסיקים למרוד במשה ולערער על סמכותו.
אז איפה הקאטצ'? מנהיגותו של משה נחשפת בפרספקטיבה של ההיסטוריה היהודית כולה. לאורך כל שנות ההיסטוריה משה נתפס כדמות המכוננת של האומה, אנחנו קוראים לו ”משה רבנו“, שזה בעצם: ”משה מנהיגנו“. אז בעצם משה לא היה המנהיג של דורו, אך הוא היה ועודנו המנהיג של הדורות, של כל הדורות שבאו אחריו.

מנהיגות כריזמטית, על פי הסוציולוג מקס ובר, מניעה את ההמונים לפעולה מכוח אישיותו רבת הקסם של המנהיג. אך זו היא גם חולשתה של המנהיגות הכריזמטית – טווח השפעתה מוגבל לטווח הנוכחות של אישיות המנהיג ולכן עם היעלמותו של המנהיג הכריזמטי גם השפעתו נעלמת. המלכוד של הכריזמה הוא שמשך השפעתה תלוי במשך נוכחותה ודווקא מנהיגות שאינה תלויה בכריזמה, לדוגמה כמו זאת של משה, מאפשרת להשפעתו לחרוג מגבולות נוכחותו.

ההבנה הזאת היא חשובה ומעניינת מכיוון שלעיתים המנהיגות החזקה והמשמעותית נתפסת ככזאת המקבילה למנהיגות הכריזמטית, והרעיון שדווקא מנהיגות שאיננה כריזמטית היא שמשפיעה לדורות, מחדדת את ההבנה שבכוחנו, של כולנו בעצם להשפיע על דורות. אנחנו לא חייבים להיות בן גוריון או בגין עבור הארגון שעליו אנחנו מנהלים לדוגמה. אנחנו יכולים להיות "רק" במרכאות משה ולהשאיר חותם ענקי על האנשים ועל התרבות.

הזווית הזאת שמאירה את דמותו של משה באור אנטי כריזמטי מאפשרת לנו להעשיר את ההבנה שלנו בעולם המנהיגות ומדגימה סוג מנהיגות אנטי-כריזמטית שלא הניעה את דורו, אך ממשיכה להניע את כל הדורות! פשוט מכיוון שמשה הוא זה שהוביל בענווה את בני ישראל ביציאת מצרים. אולי תצחקו על ההשוואה, אבל גם אנחנו בעצם סוג של מובילים או מנהיגים אחרים במשבר הנוכחי הזה של הקורונה, והגישה הזאת מחזקת את התפיסה שבכולנו טמון הכוח להנהיג, גם אם אין בנו את הכריזמה.

הכריזמה לעיתים נתפסת כמתת אל, כמשהו ש-או יש לך או אין לך אותו, למרות שדרך אגב, מחקרים הראו שניתן לפתח כריזמה.
אז אם ניחנתם בכריזמה- תהנו אולי מהיכולת להניע יותר בקלות, אך זיכרו שיש לכם אחריות לשמור על המנגנונים גם אחרי שתסיימו את תפקידכם וגם אחרי שיסתיים המשבר. ואם אתם חושבים שלא ניחנתם בכריזמה – תוכלו לאמץ מאפיינים מנהיגותיים שאפיינו את משה כמו ענווה, דאגה לעובדים וייצוג הולם שלהם כלפי מעלה ולסגל הבנה שמה שאתם עושים עכשו - יכול להשפיע לדורות, באופן דומה להשפעתו של משה לדורות.

איזו אפשרות מנהיגותית שתעדיפו- אני איתכם!
אז אסיים באיחול לחג שמח וחג של בריאות ולמרות הריחוק שיהיה זה חג של קרבה ומנהיגות.