ביסמוט ויפרח - הפודקאסט שייתן לך אומץ

(חלק אחד מתוך שניים) כדי להתחיל פודקאסט צריך אומץ, והמדריך הזה ייתן לך מנה גדושה ממנו. ולא רק אומץ: שני הפרקים המרכיבים את המדריך של 'ביסמוט ויפרח' להקלטת פודקאסט ייתנו לך ערמות של מידע, טיפים, לקחים ומסקנות שאיתם אפשר להתחיל להקליט פודקאסט כבר מחר. החלק הזה, הראשון, עוסק בנושאים הרכים: למה להתחיל פודקאסט, כל כמה זמן מוציאים אותו, האם צריך שיהיה לו נושא, איך בוחרים א.נשים לארח ונושאים לדבר אליהם, איזו הכנה כדאי לעשות כך שיישאר (הרבה) מקום לספונטניות, איך יוצרים אווירה פתוחה ונינוחה, מהו ריאיון טוב, אילו ציפיות כדאי לתאם לפני שלוחצים על כפתור ההקלטה ועוד. בין לבין נדבר גם על מקוריות, חשיפה אישית, התמדה, ובעיקר על הדרך שעברנו בעצמנו עם הפודקאסט בשנה האחרונה

חלומות או פרויקטים גדולים יכולים לשתק אותנו. דברים כמו לעשות סדר בביטוחים, לראות את הזוהר הצפוני, לכתוב ספר ואפילו למצוא זוגיות – כל אלה יכולים להיראות כל כך גדולים ומאיימים עד שאין לנו מושג מאיפה להתחיל, והדרך אליהם נראית כמו מסלול מכשולים או חור שחור. בפרק 26 אנחנו מציעות שיטה עוקפת אומץ. כן, שיטה שהופכת כל חלום מפחיד לרשימת פריטים לא מפחידים בכלל. מה שנשאר לך לעשות זה לשכוח מהדרך הארוכה ולהתחיל את השלב הראשון. כי כל חלום גדול מתחיל בצעד שאת כנראה יודעת לעשות.

הצגה עצמית נתפסת כמשהו שצריך לגמור מהר כי היא לוקחת זמן, תופסת מקום, אולי אפילו משעממת. אז אנחנו אומרות אותה מהר, מקצרות, משטיחות, ואז מקצרות עוד קצת. אבל אולי דווקא הצגה עצמית מלאה, שנאמרת בבהירות ובגאווה, יכולה ליצור יותר אמון, להעמיק את השיחה שתבוא אחריה, להפוך אותנו לאנושיים וקרובים יותר, ואפילו לתת השראה וערך ממקום לא צפוי? גלית אקרמן ברש מספרת שהיא הייתה פעם קצרת סבלנות ושיפוטית, אבל למדה (בדרך המעניינת, כמו שתשמעו מייד) שלכל אחת ואחד יש סיפור, ושכל סיפור שאנחנו שומעים עוזר לנו לארגן עוד קצת את הסיפור של עצמנו. הצגה עצמית, היא אומרת, קשורה לסיפור החיים השלם שלנו ויכולה להיות רגע של חיבור אמיתי, גם אם היא אמורה להיות רק "מקצועית". בפרק 25 שאלנו אותה למה צריך אומץ כדי להציג את עצמנו, איך לחבר את כל החלקים שלנו לסיפור אחד, ולמה כדאי להביא לקדמת הבמה דווקא את החלקים שחשבנו להסתיר. ולקינוח: ארבעה עקרונות להצגה עצמית טובה, כולל תרגול שלנו בזמן אמת.

יוזמה היא מפתח להצלחה בכל תחום בחיים. איך היא יכולה לבוא לידי ביטוי אפילו בזוגיות ובגידול ילדים? מה המחירים שלה? איך מוצאים את הדרך ליזום שמתאימה לי אישית? איך עוברים בהדרגה מעמדה של תגובה לעמדה של יוזמה, ואיך רכישת מיומנויות קשורה לזה? בפרק 24 של ביסמוט ויפרח – הפודקאסט שייתן לך אומץ, דיברנו עם ליאור פרנקל על המעבר שהוא עשה בגיל 30 מחיים שמתגלגלים מעצמם לחיים של יוזמה, איך זה הפך לעיקרון מנחה בכל תחום בחיים שלו, וגם קצת על המקום של יוזמה בחיים תחת סגר הקורונה.

הקורונה תפסה את טל משעלי באיטליה, לא פחות ולא יותר. הוא היה באמצע התמחות של בית הספר לבישול, ואיתו היו בת-זוגו אילה, ביתו בת השלושה חודשים תלמה והכלבה האהובה בובה. כשטל ואילה הבינו שהקורונה לא משאירה אף מדינה מחוץ למשחק, הם מיהרו לחזור הביתה, היישר לבידוד. ומה טל עושה בבידוד? מבשל כמובן, ואפילו מדריך בשלנים אחרים דרך הסטורי באינסטגרם. בשביל טל, להכין אוכל זה הרבה יותר מתחביב. לא משנה אם הוא עובד עד תשע בערב, אם הנסיבות משתנות פתאום, אם נולדת ילדה ראשונה, אם הוא במדינה זרה, אם פורצת קורונה או שהוא נכנס לבידוד – זה לא משנה, טל התחייב בפני עצמו שלא לוותר על החלומות שלו. בפרק 23 של ביסמוט ויפרח – הפודקאסט שייתן לך אומץ, שמענו מטל למה הוא החליט לטפח דווקא את חלום הבישול, איך הוא מאזן אותו באופן ריאליסטי ושקול עם דיי-ג'וב תובעני ומשפחה צעירה, ואיך בכל סיטואציה הוא מוצא את הדרכים והטריקים לעשות עוד קצת ממה שהוא אוהב. פשוט כי הוא כל כך אוהב את זה.

על חוף אוסטרלי, עם ערמת ספרים וסנדוויץ' אבוקדו, כשרחש הגלים נשמע מרחוק – מתי מריאנסקי הבין ששגרה רגועה היא לא כוס התה שלו; כדי להתפתח ולגדול הוא חייב מדי פעם לנער את המערכת, לזוז מהמקום, ליצור שינוי. בפרק 22 של ביסמוט ויפרח – הפודקאסט שייתן לך אומץ הישרנו מבט מציאותי אל המצב שכולנו נמצאים בו עכשיו ודיברנו עם מתי על היחס שלנו לשינויים: על הפחד מפני שינוי > על הניסיון העקר להתכונן לקראתו > על ההלם כשהוא מגיע > על הניסיון לחזור אחורה, ועל האפשרות המלהיבה מכולן: לצלול לתוכו בעיניים פקוחות וסקרניות. כי לא משנה אם אנחנו אוהבים שינויים או לא – הם יגיעו. עכשיו זה מגפת קורונה מפתיעה ומפחידה במיוחד, אבל בעולם שמשתנה במהירות זה היה יכול להיות גם אלף דברים אחרים. בכל מקרה, השאלה היא תמיד אחת: מה עושים עכשיו.

כשהיה סטודנט גילה בן מורג שהחיים הם לא בדיוק מה שסיפרו לו, ושהוא רוצה לפגוש את עצמו מחדש, הפעם באמת. בפרק 21 של ביסמוט ויפרח – הפודקאסט שייתן לך אומץ, בן משתף אותנו בכלים מפתיעים, בסדנאות מרתקות ובנקודת מבט חדשה על שינוי הרגלים – כדי שנעז לבקר קצת יותר מחוץ לאזור הנוחות, לפגוש את עצמנו במצבים חדשים ולשים לב מה מניע אותנו ואיך לבחור טוב יותר בפעם הבאה. בפרק הזה אנחנו מדברות עם בן על איך להכיר את עצמך באמת, למה חשוב לשים לב לרעשי הרקע שמפריעים לנו להקשיב לעצמנו, ובעיקר – איך עושים את זה כחלק מהחיים, ממש בתוך היומיום. בואו להכיר את עצמכם.

ללימור קליינמן – אישה דתייה ואם לארבעה – יש חנות לאביזרי מין. הסיפור שלה מתחיל באולפנה בבני ברק, ממשיך במקווה יפהפה אבל שומם, ומגיע (בינתיים) לייעוץ מיני, למכירת אביזרי עונג (כלשונה), ואפילו לשיתוף פעולה מפתיע עם יועצת מינית מוסלמית. וכל זה לא היה קורה בלי תשוקה, הרבה תשוקה. לא רק תשוקה מהסוג הזוגי (גם זה כמובן), אלא תשוקה כדרך חיים, ככוח חיים: בהורות, בעבודה, בפנאי, באיך שאנחנו צוחקות, אוכלות ופועלות בעולם. בפרק 20 דיברנו עם לימור על מיניות שהיא הרבה מעבר לסקס, איך תשוקה קשורה לשפע כלכלי, איך לחזור לתשוקה שלנו אם היא נעלמה, למה אנשים עם תשוקה ממגנטים אותנו, למה זה טוב לילדים לראות אותנו ככה, ואיך לתת מקום של כבוד ל"בא לי" גם בחיים עמוסים ורציונליים.

הפרק על פרפקציוניזם הוא אחד הפחות מושלמים שלנו, והאמת היא שאנחנו ממש בסדר עם זה. כי אנחנו אומנם פרפקציוניסטיות חסרות-תקנה, עם חיבה יתרה לפרטים הקטנים ושאיפה תמידית למצוינות, אבל הצלחנו – כל אחת בדרכה – להפוך את הפרפקציוניזם לכוח מאוזן בחיים שלנו ולהיות שלמות גם עם דברים לא מושלמים. בפרק הזה אנחנו משתפות איך הפרפקציוניזם משמש אותנו כדי להתקדם, להתפתח ואפילו ליהנות, ואיך אנחנו מאזנות אותו בכלים שאספנו בדרך כדי שלא ישים לנו מקלות בגלגלים. נכון, זה לא תמיד מצליח, אבל גם אם אתם או אתן פרפקציוניסטיות וגם אם לא – תוכלו לקבל כאן כלים מעניינים על איך לעשות דברים הכי טוב שאפשר, ועדיין לשחרר אותם בדיוק כשהגיע הזמן.

"הרגשתי שיש דברים הרבה יותר טובים שאני יכולה לעשות בשנים האלה" – כך מסכמת קים חזז את ההרגשה שליוותה אותה מבית הספר היסודי ועד כיתה י', שבה החליטה לצאת מבית הספר ולא לחזור יותר לעולם. בפרק הזה מספרת קים – יחד עם אימה, מורן מישל – על הדרך שעשו עד לעזיבה בלב שלם, הפחדים שליוו את ההחלטה, איך מגדלים ילדה שיודעת להקשיב לעצמה, למה חשוב להציב לה משוכות, איפה עובר הגבול בין דאגה לילדים ובין רכושנות, מה ההבדל בין תמיכה להגנת-יתר, מתי מגיע הרגע שחייבים לסמוך על החינוך שנתנו לילדים ולשחרר אותם לבחור בעצמם, ומהו הקו האדום שבו אימא כן מחליטה בשבילך. הפק הזה הוא הזדמנות נדירה לשמוע ממקור ראשון את החוויה של טינאייג'רית מבית הספר ואת השיח הפנימי של אימא שרוצה ויודעת לתת לילדה שלה מרחב בחירה, אבל מתמודדת – כמו כל אימא – עם פחדים, עם לבטים ועם בחירה בין אפשרויות שאף אחת מהן אינה מושלמת.

יום אחד. יום אחד אעשה את מה שאני רוצה, יום אחד יהיה לי רגע עם עצמי, יום אחד ארגיש יפה, יום אחד אפסיק לשים את עצמי בצד, יום אחד... פזית עוז מצלמת נשים כדי להביא את ה'יום אחד' הזה לכאן ועכשיו, כדי שיוכלו לראות כבר היום כמה הן מופלאות ויפות, ולא יחכו למבט הנוסטלגי של "כמה יפה הייתי לפני 10 שנים". בסטודיו שלה - Bare by Pazit Oz - פזית מראה לנשים את עצמן מזווית חדשה. לפעמים זה כדי לתעד את הדרך שהגוף עובר, לפעמים זה משחרר קיבעונות שאפילו לא ידענו שיש לנו, ולפעמים זה פשוט כדי לעוף על עצמנו. בכל מקרה, זה מאפשר לצאת ממה שאנחנו רגילות לראות במראה ולהסתכל על עצמנו בעיניים מקבלות, יפות ומוארות. בפרק 17 של ביסמוט ויפרח - הפודקאסט שייתן לך אומץ, פזית עוז מספרת על מה שקורה בסטודיו שלה וגם על הדרך שעברה בעצמה, ההערות שאנשים הרשו לעצמם להגיד לה, איך למדה להסתכל על עצמה אחרת, למה היא לא מתחברת למונח העצמה נשית, ואיך המקומות הכי נמוכים שלנו הם גם מקור לכוח.

למה אנחנו פוחדות להגיד 'לא'? מה המחיר של הסירוב? ומצד שני - למה כל כך כל כך (ושוב כל כך) חשוב להגיד 'לא'? וגם - איך להגיד 'לא' באופן שיהיה לנו קל להגיד אותו ולצד השני קל לקבל אותו? בפרק הזה הדר וכנרת משוחחות על להגיד 'לא' – המחירים, התפקיד הסופר-חשוב שלו בחיים שלנו, איך להיות האוצרת של החיים שלי, מה זה יכול להגיד על מערכות יחסים, למה פוקוס זה בעצם להגיד המון 'לא', ומה וורן באפט חושב על אנשים שאומרים יותר מדי 'לא'. רק לפרק הזה לא כדאי לך להגיד לא >

בעמק יפה בין כרמל לחולות עומד מגדל עם חמש משפחות. ומי גר במגדל? אלעד הראל, מתכנן ערים בן 35, נשוי לנעמה ואב לשניים. מגיל צעיר הוא הרגיש שאין טעם לשעבד את החיים לפרנסה וחיפש דרך אחרת, כזו ששמה את הקשר האנושי במרכז. היום משפחת הראל ושכניה לבניין מרכיבים יחד את קבוצת מפרש. המשפחות בבניין חולקות כלי רכב, תורנות בישול לצהרון שהקימו בעצמן, טריליון קבוצות וואטסאפ וחשבון בנק אחד. כן, כל בני ובנות הזוג – ולא משנה כמה הם מרוויחים – מכניסים את משכורותיהם לחשבון אחד, ומשם כל משפחה מקבלת מה שהיא צריכה. נשמע מוכר? כן, זה סוג של קיבוץ, רק קטנטן ואינטימי, נטול בירוקרטיה ושוכן בלב חיפה. זה לא אומר שאין אתגרים כמובן, יש ויש: מה היחס בין הקבוצה לתא המשפחתי? איך ההורים של אלעד קיבלו את השיגעון? איך מחליטים איפה לגור? ומי קיבל את הדירה עם הנוף לים? בפרק הזה אלעד הראל מספר לנו על הבחירה האמיצה להוריד מחיצות בין אנשים ולזכות במרחב חיים ששום כסף לא יכול לקנות >

הידיעה "מה אני רוצה" עוזרת לנו להשיג את העבודה שאנחנו רוצים, להתכונן לשיחות חשובות, לבחור את בני/בנות הזוג שמתאימים לנו, ואפילו את הדירה שנגור בה. אבל הידיעה הזאת לא מתגשמת מהר כל כך או בדיוק כמו שהתכוונו, וצריך לעבור דרך ארוכה עד שהכל מסתדר כמו שאנחנו רוצות. בפרק הזה אנחנו מדברות על איך להגדיל את הסיכוי שמה שאנחנו רוצים באמת יקרה, מה המחיר שמשלמים כשיש רצון מדויק ולמה הרצון שלנו הוא לא לגמרי שלנו.

ליאן ושחר איתן נשואים כבר עשרים שנה ויש להם שלושה ילדים מתבגרים, אבל בארבע השנים האחרונות הם חיים בשני בתים נפרדים במרחק הליכה זו מזה. לא, הם לא התגרשו. אבל כשהיו קרובים לפרידה הם בחרו להסתכל על המצב במבט צלול, עם כבוד הדדי ובלב פתוח – וכך גילו שיש דרך שלישית, שקורת גג אחת היא לא הכרח המציאות, ושלהם מתאימה אולי דרך אחרת. בפרק הזה ליאן מספרת בגילוי לב ובכנות מרגשת על המשבר הזוגי והמשפחתי שעברו עד לפרידה, על היתרונות ועל המחירים של הדרך האמיצה שבחרו, על התגובות של הסביבה ועל ההתמודדות עם שאלות של הילדים. היא מסבירה למה עצמאותה הכלכלית כאישה שיחקה תפקיד חשוב בתהליך, ומה היה המרכיב הסודי שאפשר להם לבנות מחדש את הקשר ולשמור על אמון לכל אורך הדרך. הפרק הזה הוא על איך ליצור לעצמך מציאות, לכבד את מי שמולך בכל מצב ולהיות בפתיחות לכל אפשרות, כי לפעמים האפשרויות הרגילות פשוט לא מתאימות לנו.

הפרק הזה היה אמור להיות על האומץ להקים עסק יחד כבני זוג, אבל בסוף יצא לנו פרק על אהבה, על שותפות ועל מה שחשוב באמת בחיים. זה פרק מרחיב לב, עם איילת ונציה וניסים מישר, על האומץ שמקבלים כשמישהו אוהב אותנו ללא תנאי, על מריבות שנגמרות בחיבוק, על מה שצריך לדעת כזוג לפני שיוצאים לפרויקט גדול יחד, כמה חשוב לשמור אחד על השנייה, ואיך תבלינים יכולים לשנות לאנשים את החיים. גם אם יש לכם זוגיות וגם אם אתם מחפשים אחת - תתכוננו לדמעות ולצחוק >

עם מקצוע נחשק, תואר, שתי ילדות ובנזוג תומך, יסמין גלקר וייסבורד מצאה את עצמה יום אחד הכי חלשה שהיא הייתה אי פעם, וזה מאוד מאוד הבהיל אותה. אחרי שניסתה את הביקורת העצמית הרגילה וגילתה שזה לא מקדם אותה לשום מקום - היא בחרה דרך אחרת: לאוורר. להוציא את זה החוצה. לבקש מבנזוגה מרחב כדי להתמסר לחולשה הזאת, לחשוף הכל בפרופיל פיקטיבי בפייסבוק, לבקש עזרה ממעגלי התמיכה שלה ואפילו לשנות את איך שהיא מתנהגת בעבודה (ולגלות שזה מעולה לביזנס). כשהבינה שיש עוד המון אנשים ונשים שמחפשים מקום לאוורר את הפגיעוּת שלהם – היא יצרה את "ארוחה עם דרקון", ארוחה שמגיעים אליה 12 זרים שמתקלפים ופותחים וחושפים. את הארוחות היא אומנם לא מקיימת יותר, אבל את כל מה שלמדה בדרך הזאת על חולשה, אינטימיות, לגיטימציה ופחד – היא שיתפה איתנו בגילוי לב.

סונייטה מתמחה בלעשות סדר עם אנשים - גם סדר בבלגן, אבל בעיקר סדר עדיפויות בחיים. דיברנו איתה על האומץ לחיות בקצב שלך, לפי מה שנכון לך, אומץ שמגיע כמעט מעצמו כשיש לך הבנה ברורה לגבי מה חשוב לך בחיים האלה ולמה. פרק שמתאים במיוחד לשנה חדשה :) תמצאו כאן תובנות שעושות המון סדר בראש, עם כלים פרקטיים להכניס את הסדר הזה בחיים שלכם >

איך השקעה חודשית קטנטנה יכולה לשנות את החיים? איך קיבוצניקית תפרנית, שאימא שלה סולדת מכסף ואבא שלה שר בהתרגשות את האינטרנציונל, הופכת למנחת סדנאות להשקעות בבורסה? מה מרגישים בפעם הראשונה שמשקיעים? ועל מה מדברים בארוחת שבת במשפחה שבה כולם נכנסו לשוק ההון, גם הנכדים? מיכל ליבנה הרגישה על בשרה את הכאב וההשפלה הכרוכים בחובות, ודווקא הכאב הזה נתן לה אומץ ומוטיבציה לצאת ולגלות איך ליצור לעצמה חיים טובים יותר בבורסה. היא התחילה כאישה יחידה בכיתה של גברים הרבה לפני שהאינטרנט הקל על החיים, והיום היא מלמדת נשים להשקיע במנות קטנות ולגלות שזה לא רק רווחי – אלא גם קל, מעניין ואפילו כיף. כל מה שצריך זה לטפח סקרנות, לגדל תרנגולת ולדבר אל הכסף בנימוס. אם חשבת שבורסה זה מחוץ לתחום, הפרק הזה יגרום לך (לפחות) לחשוב שוב >