לד"ר גלעד בודנהיימר, פסיכיאטר ילדים ונוער ומנהל מחלקת בריאות הנפש באגף רפואה ומקצועות הבריאות במכבי שירותי בריאות, יש כמה המלצות להתמודדות עם השלכות התקופה על בני נוער:
אחת הטענות שלו היא שבדומה לתינוק שלומד ללכת באמצעות שימוש ברגליו, תוך כדי שהוא נופל וקם, עד שהוא לומד לאזן את עצמו, כך לומדים המתבגרים "ללכת" בעולם באמצעות התנסויות חברתיות ורגשיות שהם חווים. המתבגרים עושים שימוש בכלים רגשיים והתנהגותיים שונים, מול אתגרים שניצבים בפניהם, וכאשר הם מרגישים יציבות, הם ימשיכו במודע, או שלא במודע להשתמש באותם כלים שמעניקים להם את אותה תחושת יציבות או ביטחון.
קיים מגוון של כלים להתמודדות עם אתגרים, ישנם כלים מעשיים כמו חברים, מוזיקה, ספורט, נשימות – אלה דברים חיצוניים שמקיפים את המתבגרים, שלומדים לתעל לטובתם את מה ש"עובד להם". ישנם גם מנגנוני הגנה פנימיים שמאפשרים להתמודד עם קונפליקטים של הנפש. מנעד המנגנונים הוא רחב ונע החל ממנגנונים ראשוניים "פרימיטיביים" ועד למנגנונים מפותחים.
ישנם מנגנונים פרימיטיביים רבים, דוגמאות בולטות למנגנונים כאלה הן אלה:
- הכחשה – במצב זה המתבגרים מתעלמים ממה שקורה סביבם ונמצאים בבועה משלהם.
- השלכה – כאשר המתבגרים חשים רגש כלשהו אך מייחסים אותו לאדם אחר.
- התקה – כאשר האדם חש רגש כלשהו כלפי אדם או סיטואציה מסוימת ומעביר את התחושה למקום אחר, למשל "מוציא עצבים" על אחיו הקטן כי הוא רב עם חברים.
מנגנונים מפותחים
בקצה השני קיימים המנגנונים המפותחים יותר, דוגמאות למנגנונים אלה הן:
- חוש הומור – היכולת של המתבגרים לצחוק על המצב ועל עצמם בתוכו, זאת בשונה מציניות שמכילה מידה של אגרסיה.
- סובלימציה (עידון) – ההבנה שהדברים אינם "שחור ולבן" והיכולת לשלב את הרגש אל תוך המציאות בצורה פרופורציונלית, למשל להכיל את העצבות שקיימת בתוכי לנסות ללמוד ממנה.
- אלטרואיזם – היכולת של המתבגרים לתרום לעצמם ולסביבה, במקרה כזה כאשר האדם מרגיש מאוים הוא יתעל את התחושה לטובת פעולה למען הכלל.
כל מנגנוני ההגנה הם חשובים וחיוניים להתמודדות הנפשית של המתבגרים עם התקופה המורכבת הנוכחית. כך למשל, לפעמים צריך להכחיש קצת כדי להתמודד עם קושי, אבל מנגנוני ההגנה הראשוניים יעילים רק לטווח קצר. לעומת זאת מנגנוני ההגנה המפותחים מתאימים יותר לטווח הארוך ומקלים על התמודדות עם המציאות מבלי להתנתק ממנה.
המציאות מייצרת למתבגרים קונפליקטים כל הזמן - מול ההורים, ברמה החברתית, ברמה ההורמונלית, יש להם הרבה שאלות על המקום שלהם בעולם, והם מנסים כל מיני כלים להתמודדות, והכלים שעובדים עבורם הכי טוב הם הכלים שימשיכו לשחזר באופן לא מודע.
כך למשל חרם שמתבגר עובר יכול לגרום לו להכחיש ולהתכנס בתוך עצמו, ובהמשך לארגן פעילות נגד אלימות ברשת.
הכחשה לאורך זמן עשויה לייצר תגובה פוסט טראומתית כי למעשה המתבגר לא באמת התמודד עם החוויה, אבל כאשר מצליחים להוציא מתוך החוויה הקשה דבר טוב, זה בונה את האישיות לכיוון של התפתחות ויצירתיות, ומשפר את מנגנוני החוסן במקום לייצר מנגנונים פוסט טראומתיים.
וזה גם ההבדל בסיפור שהמתבגר יספר על עצמו בהמשך, זה ההבדל בין "רבתי עם החבר ומאז נחרבו חיי", לעומת "זה פקח לי את העיניים לאיך אני יכול להשפיע על חיי ועל הסביבה".
הקורונה היא תקופה מצוינת לראות ולתרגל מנגנוני הגנה מפותחים. היתרון של בני הנוער הוא שיש להם אנרגיות מאוד טובות וגבוהות מצד אחד, ומצד שני יש בהם את התום והרגש של התנסויות ראשונות וזה שילוב שמייצר הנעה. זו הזדמנות לבנות את האישיות של עצמם, ובדרך זו לתרום לקהילה ולסביבה כולה.
עושים טוב
מתבגרים רבים לקחו על עצמם להיות יותר מעורבים הן במעגלים הקרובים- דאגה להורים, לסבים והסבתות, ובהמשך למעגל הרחב יותר של עזרה לשכנים מבוגרים – קניות, הדרכה בזום, מכתבים וכו, ומשם להתארגנויות קהילתיות רחבות יותר, כמו אתגרים של בני נוער שעודדו אנשים לשטוף ידיים, וללבוש מסכות, ועד לעזרה לחקלאים.
זיכרון חיובי מהתקופה הזאת, של פעולה אקטיבית למען הכלל, יתרום לבניה של אישיות חזקה, לעומת זיכרון של חוסר יוזמה ופעולה. הימים האלה הם הזדמנות מצוינת ליוזמות חברתיות, וזה הזמן לעודד את המתבגרים להשתתפות פעילה בהן.
מושיטים יד
יחד עם זאת, צריך לזכור שזו תקופה לא פשוטה וזה טבעי לא תמיד להצליח להכיל את המצב ולהרגיש מצוקה וחשוב לדעת לבקש עזרה. היכולת של המתבגר להיעזר היא כלי מאוד יעיל להתמודדות ולהתפתחות.
כל אדם צריך להכיר, מלבד את כוחותיו שלו, גם את הכוחות של הסביבה לסייע לו, החל ממשפחה עבור בשכנים וחברים, מורים מדריכים, ועד לאנשי מקצוע.
מאחלים לכם שנה של הזדמנויות!
לייעוץ טלפוני להתמודדות בתקופת הקורונה היכנסו >>
חזרה
