חזרה
למה תקפו אותנו?
למה תקפו אותנו? הבהרה: הכל השערות שלי אישיות. הכל ידוע ומפורסם ברשת, רק חיברתי כמה נקודות. אמ;לק - למרות השנאה ואהבת המוות של חמאס, הסיבה לתזמון וגודל הארוע נמצאת בסאגת המלחמה הקרה, שמתחממת אל מול עינינו. בתמונה הגדולה - זה שוב החשודים המיידים: כסף וכוח. מי שחושב שהסיבה למתקפה היתה רק השנאה האדירה ושחרור האסירים, לא רואה את התמונה הגדולה. ואני לא מדבר על התמונה של החמאס או הפלסטינים, אלא על התמונה הגדולה באמת. לפי דיווחים זרים כ-500 חמושים מחמאס והג'יהאד האסלאמי, השתתפו בתרגילים בספטמבר, בהובלת קציני כוח קודס, זרוע פעולות החוץ של משמרות המהפכה של איראן, גנרל איסמעיל קאאני, מפקד כוח קודס שהשתתף באימון בעצמו. גורמי מודיעין בעולם טוענים שאיראן יזמה את המתקפה. הוול סטריט ג'ורנל, מצטט בכירי חמאס וחיזבאללה ומדווח שההחלטה התקבלה בפגישה בביירות ב-2 באוקטובר בנוכחות מנהיגיהם. יועץ לממשלת סוריה ופקיד אירופאי נתנו את אותו הדיווח על מעורבותה של איראן. אז זאת איראן. אבל למה לה? כי, למרות השנאה המפלצתית והרצון שלהם לרצוח בנו, ההנהגה האיראנית בדרך כלל שקולה מאוד. גם כשהם בוחרים להפעיל כוח ישיר, הם עושים את זה עם אסטרטגיה. הרי הם ידעו שאחרי דבר כל-כך מוגזם ישראל תאבד עשתונות, תרדוף את בכירי חמאס ותחתור לריסוקו. אז מה עבר במוחם של המנהיגים השיעים? למה שימיתו אסון על עזה? התשובה: כי זה בדיוק מה שהם רצו. אסון בעזה. מי שהתשובה, "כי הם מטורפים" לא מספקת אותו, צריך ללכת לחפש את הכסף. כן, שוב הוא. הכסף. זה תמיד כוח וזה תמיד כסף. אלא שהפעם זה הרבה יותר גדול. לא, לא המיליונים שקטאר העבירה לחמאס, אפילו לא הכסף שאמריקה משלמת למדינות האזור. הרבה מעבר לזה. הרבה-הרבה מעבר לזה – הפעם מדובר במלחמת הכסף הכי גדולה שהכרנו אי-פעם. ברוכים הבאים אל אחרית הימים של המלחמה הקרה. נעלה הכי גבוה אל הכסף הכי גדול: הוא היה ונשאר באנרגיה. נפט וגז. רוסיה ממש אתמול הודיעה שחמאס אינו ארגון טרור. זה לא מוזר? למה שרוסיה תגיד דבר כזה? היא, שסובלת כל-כך מטרור? למה היא מלבה את האש נגדנו? בכלל מה עניינה של רוסיה הקונפליקט בין ישראל והפלסטינים? עכשיו, אני לא אומר שרוסיה עשתה לנו את זה, חלילה. אבל בדבר אחד אני בטוח, ומיד תבינו כמה שזו מתמטיקה פשוטה: המרוויחה הגדולה ביותר מהמלחמה – יכולה להיות רוסיה. ואיתה סין ואיראן. חברת האנרגיה הגדולה ביותר בעולם, היא בבעלות ממשלת רוסיה. זהו הפרוייקט ה-כי מושקע באנרגיה העולמית אי-פעם, הבייבי של פוטין, שנבנה לאורך שני העשורים האחרונים, בשקט בשקט, בשותפות סין במזרח. רוסיה העבירה מערכת צינורות פסיכית משטחה אל חצי עולם, וגם אל אירופה. כן, אל המערב. מדובר במערכת צינורות שנראיית על פניה דמיונית. תוך מספר שנים מועט רוסיה הגיעה לרמת שליטה אדירה על האנרגיה של אירופה, עד שההישג לעיתים בלתי נתפס. עד מלחמת אוקראינה, רוסיה מכרה כ-50% מכלל הגז של אירופה, והיתה הספקית העיקרית. נתון הזוי לכל הדעות שירד לכ-20% בעקבות הסנקציות שהתלוו למלחמת אוקראינה. צריך להבין, באירופה גז זה לא רק חשמל וכיריים, גז זה מוצר הישרדותי שאיתו מחממים את הבתים בימי השלג הקפואים, שבזכותו יש מים חמים בברז. גז זה החיים. רוסיה שולטת במערב באמצעות שליטה על ברז הגז והנפט. וביחד עם סין הן חודרות גם לשוק האנרגיה במפרץ. מי שנהנית מאוד משיתוף הפעולה הזה עם רוסיה וסין היא איראן. איראן אתם מכירים. רק ביולי האחרון איראן חתמה עם רוסיה הסכם גז בסך של 40 מיליארד דולר, שמצטרף לעוד המון ביזנס שיש בין השתיים ובינה לבין סין. איראן יושבת על מצבורי הגז השניים בגודלם בעולם, אחרי רוסיה, והיא צריכה למכור את זה למישהו. אז בעזרת הצינור של פוטין, איראן מוכרת גז ל... מערב. הזוי, נכון? סנקציות על איראן? לא כשיש לך את רוסיה. רוסיה הכניסה בשנה האחרונה סכום אסטרונומי של 138 מיליארד דולר רק מיצוא הגז ועוד 218 מיליארד דולר מיצוא הנפט, וזה עוד למרות סנקציות שהוטלו עליה בעקבות מלחמת אוקראינה. רוסיה עושה מאירופה ה-מון כסף. הכי הרבה שיש כסף. הצינור של פוטין הוא לא עוד פרויקט כלכלי - הוא פרויקט תשתיות קולוניאליסטי של עוצמה וכוח. הצינור הזה הפך את רוסיה לחצי מונופול. פוטין בנה בגאוניות של שחקן שח מיומן את הדבר הכי חכם שמעצמה יכלה לחשוב עליו. הוא ספק הגז הגדול של פאקינג אירופה. הוא גם ספק הגז העיקרי של שאר העולם. בעצם, הוא ספק הגז הגדול ביותר בעולם. אבל חיבה מיוחדת יש לו לצינור האירופאי, מסיבה פשוטה – הוא מחזיק את המערב בביצים. הפרויקט הזה נבנה במהירות שיא לאורך 20 השנים האחרונות, כשהצינור "הזרם הצפוני" נבנה תוך שנה וחצי, בשותפות עם מדינות אירופה, שאלוהים יודע מה הן חשבו לעצמן. זה קרה כשאמריקה היתה עסוקה במלחמות המפרץ שלה, באפגניסטן ועיראק, בתקופת הפוסט-ספטמבר-אילבן. אפשר להגיד שאמריקה נרדמה בשמירה, ופוטין לקח את אירופה, וביחד עם סין הם לוקחים את המזרח והמפרץ. אז אמריקה שהתעוררה מאוחר למשחק המונופול הזה, חיפשה באיחור דרך להחזיר לעצמה את השליטה האבודה. החשש של אמריקה היה שרוסיה וסין ישתמשו בכוח הזה כנגד המערב. והחשש הזה אומת במלחמת אוקראינה כשרוסיה סגרה את השיבר למערב, כאולטימטום על תמיכת המערב באוקראינה, ובנוסף אחד הצינורות שמוביל מרוסיה לגרמניה חטף פעולת טרור תמוהה. ואז ה"חברות" נהייתה קצת פחות חברית כשמחירי הגז טסו באירופה, עד כדי כך שמשפחות רבות חיו בקור, כי העדיפו שלא לקנות גז יקר. הגז והנפט בעולם זינקו ב-700%. אירופה נכנסה לחרדה קיומית ומדינות כמו הודו מצאו עצמן על סף משבר. אין ספק שהצעד הזה של רוסיה, מנע התקפה של המערב עליה במלחמת אוקראינה. כי איך אתה יכול לתקוף את זה שמוכר לך גז? אמריקה הבינה שהיא חייבת להגיב למצב הזה. לא יתכן שבכל קונפליקט בין המערב למזרח – פוטין יסגור את השיבר. אז היא מצאה פתרון יצירתי במיוחד. אם פוטין מגיע לאירופה דרך הצפון - אנחנו נתחכמה לו ונעקוף אותו - מדרום. לפרוייקט הכלכלי הסופר-שאפתני של אמריקה נתנו שם ידידותי מאוד. קראו לו: "הסכמי אברהם". מכירים? זה גם שלום, כמובן, זה גם פרוזדור כלכלי ענק, אבל זה גם הרבה גז. החזון הוא לייצר רצף טריטוריאלי של יחסי נירמול שמתחיל בהודו, דרך האמירויות, בחריין, ערב הסעודית, ירדן, ישראל (ישראל מכירים) ומכאן ליוון, קפריסין, אירופה. אם רוסיה באה מצפון – אמריקה רוצה לרסק אותה מדרום. אם תרצו, זו החזית הרוסו-איראני-סינית נגד החזית המערבו-סונית-ישראלית. משחקי הכס - קטן עלינו. שימו לב לשרטוט שצירפתי. למעלה זה מערכת הצינורות המטורפת של רוסיה, למטה, פרודור השלום, כפי שהוצג על ידי נתניהו בעצמו בנאום החגיגי שלו ב-9 לספטמבר השנה, חודש לפני המתקפה על העוטף, שצירפתי גם כסרטון. נותרה חתיכה אחת בפאזל - סעודיה וישראל לא מקיימות יחסים רשמיים. לא סיפור. סעודיה היא אחת מספקיות הגז שנפגעו במיוחד מפרויקט הצינור של פוטין, ולכן היא עצמה מחפשת פתרון לזה. סעודיה גם מאויימת על ידי הגרעין האיראני, וההתקרבות של האוייבת השיעית לסין. אז נעשה "שלום". קל. כולם ירוויחו - סעודיה הסונית תמכור נפט וגז למערב ותעקוף את איראן השיעית, שנואת נפשה, שמספקת נפט וגז לצינור של רוסיה בצפון, והיא תזכה לברית צבאית עם אמריקה וישראל. בעצם, אמריקה באה עם אסטרטגיה עוקפת רוסיה-סין ועוקפת איראן - נתיב סחורות ואנרגיה מידידותיה הערביות הסוניות שבדרום המפרץ שיתחרה ברוסיה והשיעים בצפון. סעודיה גם משלה את עצמה שהיא תקבל אישור לאנרגיה אטומית מארה"ב, אני בספק אם מישהו יעז. ואכן, במהלך הקיץ השנה הכל קיבל תאוצה כשביידן ונתניהו התחילו לדבר על שלום היסטורי בין ישראל לסעודיה. ואז ב-9 לספטמבר במסגרת וועידת ה-G20 ביידן הכריז על תוכנית-על פסיכית משלו: "רכבת השלום". לא סתם רכבת, לא סתם שלום – "ביג דיל של ממש, שינוי כללי המשחק האזוריים", מילים של ביידן. מדובר על רכבת מהירה ומתקדמת שתוביל סחורות בין מדינות ציר השלום של הסכמי אברהם, מהודו ועד אירופה. חזון נפלא כשלעצמו. אבל הרכבת הזאת, עם כל השלום וזה, מסתירה עוד מטרה אחת חשובה מתחת למסילה והחזון ההומני – הבנתם כבר... צינור גז. ברכבת יעבירו נפט וגז גולמי ובצינור, גז נקי מתקדם. אתם מוזמנים לצפות בסרטון שצירפתי כאן מערוץ ILTV מתאריך 9 לספטמבר השנה, ולשים לב לדבריה של אורסולה גרטרוד פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, שאומרת שם במפורש את המילים: "צינור של גז נקי", היא משתדלת שלא להדגיש את זה מדי, אבל לכולם ברור במה מדובר. יש לומר ש-"גז נקי" משמעותו גז מימן, שהוא ידידותי יותר ויעיל יותר לשימוש, מה שאין בצינורות של רוסיה. שזה במילים פשוטות: צינור גז משודרג שיהפוך את הצינור של פוטין לענתיקה. לביידן יהיה צינור יותר גדול. והרכבת-צינור הזאת מהודו מתחברת גם לצינור שעליו סיכם נתניהו עם מנהיגי יוון וקפריסין בינואר 2020. צינור "איסטמד" שיהיה הארוך בעולם בין ישראל ליוון, ומשם לאיטליה. וסעודיה? היא כל-כך זקוקה לברית החדשה הזאת, כדי לזמבר את איראן שנואת נפשה ולעקוף את המונופול הרוסי-סיני אל עבר אירופה. עד כדי כך שבכנס ה-G20 הכריז יורש העצר הסעודי שמדינתו תשקיע בפרויקט כ-20 מיליארד דולר – עוד בטרם נחתם הסכם השלום עם ישראל אפילו. יעני מבחינתה, השלום הוא עניין מוגמר. מה כבר יכול להפריע? אמריקה איימה ישירות על המלכה של פוטין וסין עם נה באוזן. ברור לכל שרכבת-צינור שכזאת היא אסון עבור רוסיה וסין. ואם היא אסון עבורם, היא גם אסון עבור איראן, כי היא מחזקת את שנואיה הסונים מדרום, ומחברת אותן לשנואתה הציונית ממערב. עבור איראן, ברית בין סעודיה הסונית לישראל, זה אסון בל יתואר. זה מחבר את סעודיה לכוח הצבאי של ישראל, ואת ישראל לכוח הכלכלי של סעודיה. וזה שם את סעודיה וישראל כשחקנים מרכזיים בשוק האנרגיה העולמי. זה קזוס בלי. מאידך, מבחינת סעודיה, איראן היא שיעית שנואה, וגם יש לה פצצת אטום. אז איך מטרפדים את החזית החדשה? קל: רוצחים את השלום. איפה? בעזה. כמה ימים לאחר מכן, כבר התאמנו החמאסניקים באיראן, ו3 שבועות לאחר ההכרזה התקיימה הפגישה עם חיזבאללה וחמאס ופעולת סיכול השלום יצאה לדרך. הכל קורה בספטמבר, הימים הנוראיים של היהודים. ב-3 לאוקטובר, ארבעה ימים לפני המתקפה צוטט חמינאי מבקר את סעודיה על תוכנית השלום, והוא מסכם את דבריו במשפט נחרץ: זה לא יקרה. איראן בחרה בחמאס, ולא סתם. חמאס הם סונים, כמו סעודיה, והם אהובים על הציבור בסעודיה. אנחנו חושבים שזה הכל מלחמה על שחרור איזה כיבוש או אג'נדה דתית עמוקה, אבל בסופו של דבר, זה כסף. מבחינת חמאס לנגח את ישראל זו מצווה, לשחרר אסירים, לתת תחושת נצחון. אבל מבחינת איראן? לא באמת אכפת להם מהארגון הסוני הקטן שהשתלט על עזה. אדרבא, שיעים כל-כך שונאים סונים שיש אומרים שיהודים שנואים עליהם עוד פחות. זו שנאה ברמת DNA. שנאה שמתוארת בציטוט המפורסם, "מכל יציריו של אללה הכלב הוא הטמא ביותר, אך ערבי סוני גרוע מהכלב". איראן יכלה לבחור בחיזבאללה שיפתח במלחמה ויתכן שזו היתה הצלחה אפילו גדולה יותר. אבל החיזבאללה הוא הילד האמיתי של איראן, ארגון דתי שיעי, שהיא מחוייבת לשמור עליו. אבל את החמאס, הסוני "הכלב", שהוא גם "אספסוף ערבי" אפשר להקריב על מזבח הצינור. מוחמד דף מספיק מטומטם כדי לחשוב שאיראן בעד העזתים, והוא זרם כמו גז בצינורות של רוסיה וסין. אבל כדי לטרפד הסכם שלום כל-כך משמעותי לא מספיק איזה פיגוע קטן בדיזנגוף שיגרור אחריו עוד עמוד ענן שממנו ניתן לשקם את השלום והרכבת של ביידן. צריך משהו מהותי, גדול, שיהדהד בכל העולם הערבי, עד שסעודיה לא תוכל יותר לחשוב אפילו על שלום שכזה. צריך משהו שיחזיק שנים. צריך שישראל תשתגע, שישראל כל-כך תכעס, שאפילו ביידן לא יצליח לעצור אותה. צריך מגה-פיגוע בלתי נשכח, צריך ספטמבר אילבן. צריך מלחמה. וכך יצא לדרך הדבר הדוחה הזה שקרה בעוטף. לא בשם מלחמת הדת השיעית בכובש הציוני, אלא בשם הכסף. לא מלחמת גזה – מלחמת גז. אבל הפתעה! סעודיה לא ממהרת לבטל את השלום. כי עד שסעודיה לא תצהיר שהשלום מבוטל – המטרה הגדולה לא הושגה. שימו לב שהסעודים די שותקים. כותשים את אחיהם בעזה והם מבליגים, מנסים לשמור איזה פתח לשלום עם ישראל ולפרויקט הענק שחשוב להם כל-כך. סביר שאנחנו נראה נסיונות של רוסיה, סין ואיראן להגביר את המלחמה, לגרום להתארכותה, עם כל מיני משחקים של חטופים בטפטופים, ומחאה עולמית מאורגנת וממומנת היטב, עד שזה ייגע בסעודיה. כמה אנקדוטות: - לטירוף הפסיכוטי של חמאס והעזתים הנלווים אין קשר לתמונה הגדולה. הם עלובי נפש רצחניים שנתנו לשטן שבהם חופש לרצוח ולאנוס בנו, וצריך לחסל אותם. עד הסוף. כתישה מלאה. - יחד עם זאת, צריך להבין גם את התמונה הגדולה. כי מרגע שישראל נכנסה לזירת המלחמה על האנרגיה העולמית, והפכה שחקנית עיקרית - זה סיפור חדש לגמרי. אנחנו עכשיו שחקן משמעותי במלחמה הקרה. ישראל היא לא רק צומת מרכזי בין לוחות טקטוניים. היא גם צומת מרכזי בין מעצמות ג'יידנטיות. וזה רק יגבר ככל שהשלום יתחזק והרכבת-צינור תצא לדרך. ואני מקווה שהיא בסוף תצא לדרך. - חיזבאללה לא ממהר להכנס למלחמה ולא סתם. האינטרס שלו הוא שהמלחמה בין חמאס רק תגבר ותשומת הלב של העולם הסוני שעיקרו בסעודיה, תופנה בעיקר לכתישת סונים. הם קצת יורים נ"ט פה ושם, אבל זה מס שפתיים, לא יותר. יש גבול כמה הם מוכנים להקריב בשביל החמאס הערבי הסוני. - רוסיה יצאה נגד ישראל בפומבי. מן הסתם האינטרס שלה כרגע הוא שישראל תצטייר כישות מרושעת כדי להרחיק ככל שניתן את הסכם השלום עם סעודיה. רוסיה וסין הן המרוויחות העיקריות מהמשבר. חד-משמעית. זה גם מערבב את אמריקה כאן ומרחיק את המערב מאוקראינה. - האמירויות, בחריין וסעודיה די שותקות. כולם כבר מבינים שפרוייקט השלום בסכנת התרסקות, אבל שומרים בלב תקווה לקיומו. - ארה''ב הגיעה לכאן כמו שמעולם לא היתה כאן. ג'רלד פורד לישראל ועוד אחת למפרץ. ביידן יושב בקבינט הישראלי, מה?! למה? מה השתנה הלילה הזה? הרי זה שוב ישראל נגד ארגון טרור. על איזה אינטרס ענק עצום אדיר יש לה להגן הפעם? יש איזה רכבת-צינור משהו תחת איום? תבינו, זה הפרוייקט הכי גדול שעומד כרגע בין ארה"ב לרוסיה וסין. במימדים של המלחמה הקרה - זה להיות או לחדול. - כל אירופה בעד ישראל ללא היסוס. העולם מחולק למערב נגד מזרח. כולם כבר מבינים מה קורה כאן, זה רק אנחנו שמספרים לנו שזה ישראל נגד הפלסטינים ותו לא. אירופה תשמח להיחלץ מידיו החונקות של המונופול הרוסי-סיני. - אם לא הבנתם מה רוסיה רצתה מאוקראינה, עכשיו אתם יודעים יותר. את הנפט והגז שלהם, ובעיקר את השטח שלהם שבו עובר חלק משמעותי מהצינור הישן של רוסיה. גם שם הסיפור הוא טרור כביכול. - יכול מאוד להיות שהקלאש הגדול בין סעודיה ואיראן עוד לפנינו. מה שבטוח, כל עוד פרויקט השלום של ביידן מתקיים אנחנו נראה עוד ועוד נסיונות סיכול מצד רוסיה ואיראן לזה. גם הצינור-רכבת כשכבר תתחיל להיסלל עומדת לסבול מפיגועי "טרור" לכל אורכה. לכן, זה סיפור ארוך שלפנינו - שרק התחיל. - הסכמי אברהם מוצגים כאיזה הישג אדיר של המדינאי הדגול נתניהו. בואו, זה פרוייקט כלכלי ענק של אמריקה. היא יזמה, היא תפרה, הכל למען נתיב עוקף רוסיה-סין, אנחנו עוד חלק בפאזל של המלחמה הקרה. עצוב רק שהקורבנות נאלצו לשלם עבור גחמות הכוח של המעצמות. - כנראה שלאף אחד בעולם לא אכפת באמת מהפלסטינים וארגוני הטרור שלהם. הם עוד כלי בארגז הכלים של המלחמה הקרה. - יחד עם זאת, ברור לי שאם איראן תרגיש, יום אחד, שהיא יכולה לכבוש את ישראל, היא תנסה זאת. ויהיו גדולים ממנה שעלולים לסייע לה. זהו, זה היה ארוך, אה? אתם מתחילים להבין את הסיפור הגדול? בסוף, זה למי יש צינור גדול יותר. מקורות: פרסומים בגופי תקשורת מהארץ וחו"ל, וויקיפדיה. לא המצאתי כלום, רק חיברתי את הנקודות.
