הכי חכם בחדר

גם אתם כבר בטח מרגישים שהרשתות החברתיות זוללות לכם זמן ביום. הרבה זמן. הזמן הזה הוא זמן שיכולתם לנצל לספורט, מדיטציה, לבלות עם הילדים, לקרוא ספרים ולעשות הרבה מאד דברים מועילים אחרים.

הרשתות החברתיות הן לא רק רעות. הן יכולות להיות פלטפורמה מצוינת לשמירה על קשרים חברתיים, לבידור, לצריכת חדשות, למידע, ללמידה ולשיווק. אם תמצאו את עצמכם בקבוצות שרלוונטיות לתחומי העניין שלכם, שיכולות לפתח אתכם מקצועית, ושיאתגרו אתכם – מצוין. הכל עניין של מינונים.

כדי להשתמש במדיה החברתית בחוכמה, תתחילו לזהות את הסיבה שבגללה אתם משתמשים בפלטפורמה ותשתדלו להשתמש באותה המדיה למטרה המקורית שלכם. אם המטרה המקורית שלכם היא לקדם את האוטוריטה המקצועית שלכם – נסו להקדיש את הביקור בפיד למטרה הזו. חשוב לעצור לרגע ולהגדיר לעצמכם מה המטרות שאתם רוצים להשיג מהמדיה החברתית ולהיצמד אליהן. בהתאם לאותן מטרות, תוכלו גם לדייק באילו רשתות חברתיות כדאי למקד את זמנכם.

אווררו את הפיד שלכם: אחת לתקופה, כדאי שתקדישו כמה דקות כדי לסנן ולדייק את הפיד שלכם – הסירו אנשים שאתם לא מזהים, או כאלה שאתם לא נהנים לראות את התכנים שלהם. אם אתם לא אנשי יח״צ או מפיקי אירועים - אתם לא באמת צריכים 1,200 חברים, ובטח לא 3,000. חלק נכבד מהחברים הוירטואליים שלכם תופסים לכם הרבה מקום בפיד ושורפים לכם זמן יקר.

על אותו עיקרון, סננו גם את הדפים שאתם עוקבים אחריהם. כדאי למקד את מקורות התוכן שאתם צורכים על בסיס קבוע באלה שטובים וחיוניים עבורכם. למשל, הסירו עוקב מדפי האפייה שאתם עוקבים אחריהם, אם אתם לא באמת אופים עוגות ובמקום זאת - כדאי שתצטרפו לקבוצת ״אנגלית ברמת שפת אם״ אם אתם רוצים לשפר את האנגלית שלכם.

שימו לב כמה זמן אתם מקדישים ביום לרשתות החברתיות והגדירו לעצמכם גבול. הטלפון החכם יכול לעזור לכם במשימה – גם בבדיקה כמה זמן הקדשתם לרשתות וגם באפשרות להגבלה.

ההמלצה האחרונה שלנו היא לעשות מדי פעם ״צום מדיה חברתית״ ולהתנזר מהם לחלוטין ליום, יומיים או אפילו שבוע. הצהירו על ההחלטה הזו, נסו אותה – ותגלו איך הצום יעשה פלאים לפרודוקטיביות שלכם.

בכל הנוגע לשיטות עבודה יעילות, כדאי להקשיב לבעלי ניסיון שהוכיחו את עצמם בפרויקט או שניים. ומי מתאים יותר לתפקיד המנטור בתחום מאילון מאסק? המנכ"ל של חברת המכוניות החשמליות "טסלה" כתב לעובדים בחברה שלו מכתב מעורר השראה ובו כמה הנחיות מפתיעות – למשל: להמעיט ככל שניתן בפגישות. מכתב מהבוס שבו הוא ממליץ לצאת באמצע מפגישות הוא לא עניין שבשגרה. אבל אילון מאסק הוא לא איש שגרתי במיוחד. מאסק הוא המוח והיזם מאחורי חברות פורצות דרך וחדשניות כמו טסלה, חברת הסליקה PayPal וחברת התעופה והחלל SpaceX והוא מספק במכתב הזה הצצה לחשיבה ניהולית יצירתית וגמישה. בין אם מדובר בפגישות קצרות, קטנות ותכופות ששורפות זמן עבודה יקר או בפגישות רבות משתתפים שברוב המקרים לא מספקות ערך אמיתי למשתתפים בהן, בחיי העבודה לפי מאסק – אל תבזבזו זמן על פגישות. כדאי להימנע מהן מלכתחילה או לצאת מהן בדיוק ברגע בו אתם מבינים שהן לא תורמות לכם ואתם לא תורמים להן. לא יתכן, הוא טוען, שפגישה רבת משתתפים במשרד רלוונטית לכל המשתתפים בה. מאסק פונה לעובדים שלו ואומר להם: דלגו על שרשרת ההיררכיה, אם אתם רוצים וצריכים לתקשר עם הדרגים הגבוהים, אל תעברו דרך הסגנים, ראשי הצוותים וכן הלאה, דברו ישירות עם האנשים הרלוונטיים מבלי להתעכב בצינורות הרשמיים. הזרימה השוטפת של האינפורמציה היא הכרחית ליעילות ולתפקוד של החברה. עוד המלצה מבית היוצר של מאסק היא להיפטר מהז'רגון. במכתב שלו הוא מכוון ספציפית לז'רגון שבו משתמשים בחברת המכוניות החשמליות אבל יתכן שהמלצה זו מתאימה גם לתעשיות אחרות. אם אתם צריכים להסביר מילים מורכבות, אז ותרו עליהן. ולבסוף, מאסק אומר לעובדים שלו שאם הכללים בחברה מתנגשים עם ההיגיון, לכו עם ההיגיון. לפעמים המציאות מזמנת מצבים שמי שניסחו את הכללים לא חשבו עליהם. לכן, אין סיבה להיצמד לכללים במצבים שונים שנקלעתם אליהם. התאימו את הכללים למציאות ולא את המציאות לכללים.

מייקל הגלו (Michael Hageloh) עבד 22 שנים כמנהל מכירות באפל. בחלק מהן הוא עבד תחת  המנכ״ל סטיב ג׳ובס ובניגוד לרבים אחרים, שחושבים שהכישרון של ג׳ובס היה עיצוב, הוא בטוח בדבר אחד: ג׳ובס היה בכלל גאון מכירות. או במקרה שלו, מומחה לאמנות הפיתוי ולפיצוח החולשות האנושיות.

 הגלו כותב ב-Fastcompany שאחת התובנות המרכזיות של ג׳ובס, שהוא דאג גם להעביר לעובדים שלו היא שאנשים לא אוהבים שמוכרים להם. זו תובנה לא כל כך פשוטה להתחיל איתה תהליך של מכירה אבל בדיוק בגלל זה היא עובדת. כשאנשי המכירות של אפל – ומייקל ביניהם, מכרו את מחשבי ה-MAC לאוניברסיטאות, הם התמקדו במערכת היחסים עם האדם שעומד מולם, הפרופסורית, הדיקן או מי שזה לא יהיה ולא התישו אותה או אותו בנתונים יבשים על יכולות אחסון הנתונים של ה-MAC. מנהלי המכירות של אפל נצמדו לכלל פשוט מאד: מכירות מבוססות על קשרים טובים בין אנשים.

עוד כלל של ג׳ובס לגבי מכירות היה שלאנשים, אולי חוץ מבודדים, לא באמת מאד אכפת מהביצועים של לוח האם של המחשב. הם רוצים ליהנות מהמחשב שלהם, הם רוצים שהוא ישרת אותם והם בעיקר רוצים – שהוא ישנה משהו בעולם שלהם לטובה. זו הסיבה שהמיקוד של אפל הוא תמיד על חווית משתמש נוחה, אינטואיטיבית ומפנקת עד לפרטים הכי קטנים, כמו להשקיע אלפי שעות רק בשדרוג חוויית ה-Unboxing - הפתיחה של הקופסה של מוצר של אפל.

בסופו של דבר, סטיב ג׳ובס רצה לתת למשתמשים של אפל חוויה שנוגעת בכל החושים. אם זה במוזיקה ובסאונד של המוצרים, הצבעים והעיצוב, הטקסטורה של הנוטבוק, האוזניות של האייפוד - כולם נועדו לתת למשתמשים תחושה שהם מחזיקים קסם בידיים, שיכול לתת להם השראה לשנות בעצמם את העולם. הסלוגן של אפל – Think Different נבחר בקפידה כדי להמחיש את הרעיון של המותג – לא להיות עוד מייקרוסופט או Dell, לא להיות רק פונקציונלי ושמיש, אלא להיות מעורר השראה.

זו הסיבה שלאפל, בניגוד להרבה חברות אחרות, יש עדת מעריצים. לא משתמשים, לא צרכנים, לא לקוחות, מעריצים. קהל של אנשים שיודע להעריך את הרגשות והחוויות שאפל מייצרת עבורם. לכן, אם אתם רוצים למכור – והרבה, אתם צריכים לגרום לצרכנים שלכם לא רק לקנות, אלא להתאהב. נסו לחשוב כמה מהמאמצים שלכם מושקעים בחשיבה ותכנון של מרכיבים שיעזרו לאנשים להתאהב ואם תגיעו למסקנה שפחות מדי – זכרו להעביר לשם הרבה יותר תשומת לב.

מה עולה למפרסמים עשרות מיליארדי דולרים וכנראה גם שווה להם את זה? הפרסומות בגוגל.

רובכם כנראה מכירים את תוצאות החיפוש הממומנות, שקופצות לכם ראשונות, כשאתם עושים חיפוש בגוגל. ברוב הפעמים, התוצאות הראשונות הן פרסומות שמובילות אתכם ללחוץ על הלינק ולהגיע לאתר של המפרסם. בגוגל יש חיפושים כל כך נפוצים, שלמפרסמים שווה לשלם הרבה מאד כסף על כל קליק שלכם כדי להיות ראשונים בחיפוש ולהגדיל משמעותית את הסיכוי שתתגלגלו לאתר שלהם, כדי שאולי בסוף תקנו את השירותים שלהם.

אז מהן מילות החיפוש היקרות ביותר בארה״ב?

מתוך מסד נתונים ענק של 80 מיליון מילות חיפוש, המומחה למנועי חיפוש, כריס לייק (Chris Lake ) כותב ב-Search Engine Watch שהמילה הראשונה היקרה ביותר היא ״עו״ד לענייני סרטן ריאות״. הסרטן הספציפי נקרא ״Mesothelioma״ והסיבה שמחפשים עבורו עורך דין היא שהוא בדרך כלל תוקף עובדים שנמצאים בקרבת אסבסט, ושואפים את חלקיקי האסבסט לריאות. אותם עובדים שחולים בסרטן, יכולים לקבל כמיליון דולר פיצויים על המחלה. בהנחה, כמובן,  שהם נעזרו בעורך דין טוב שמצאו בגוגל...

אז כמה עולה קליק למילת החיפוש היקרה הזו? כמעט 1000 דולר!
כן. גוגל יקבלו 1000 דולר על כל קליק שיוביל לאתר שלהם.

רוצים לדעת מי במקום השני?
במרחק די משמעותי משם, רצף מילות החיפוש השני הכי יקר בארה״ב יעלה לכם 425 דולר לכל קליק.
על איזה רצף מילים מדובר? ״עורך דין לתאונות של משאיות בדאלאס״! אז את הלוגיקה מאחורי זה כבר הרבה יותר קשה לנו להסביר, אבל בטוח שיש להם סיבה ממש טובה לזה.

איך נראות מילות החיפוש הבאות? מאד דומות, כמעט 80 אחוזים מ-100 מילות החיפוש שעולות הכי הרבה למפרסמים קשורות לענייני חוק, תאונות, תביעות (ב-ת׳) וחיפוש של עורכי דין.

אז אילו תחומים נוספים עולים למפרסמים מאות דולרים לקליק, חוץ מחוק וסדר? מסתבר שנזקי מים והצפות הם נושא מאד חזק בארה״ב והוא חוצה מדינות, מילות חיפוש כמו ״תיקון נזקי הצפות בסן דייגו״ עולות למעלה מ-300 דולר לקליק.

בתחום ה-B2B התוצאה היקרה ביותר היא ״ספקי שירותי טלפון לעסקים באזור שלי״, בתחום הבריאות: ״מרכזים לטיפול בהתמכרויות״, בפיננסים: ״ביטוח רכב״ ובטכנולוגיה: ״חדשות באבטחת מידע״.

אז הנה – יש לכם עוד פרט מידע שתוכלו לשתף בשיחת המסדרון הבאה שלכם.
אנחנו מזכירים לכם – "עו"ד לענייני סרטן ריאות" ו- "עורך דין לתאונות משאיות בדאלאס".

בכנס החשיבה ״Think״ של IBM שנערך ב-2019 בסן פרנסיסקו, נערך דיבייט מעניין במיוחד בין האריש נאטראג׳ן (Harish Natarajan), אלוף דיבייטים מנוסה לבין מכונת האינטיליגנציה המלאכותית של IBM בנושא סבסוד גני ילדים על ידי המדינה.

הרובוט תמך ברעיון של סבסוד הגנים וטען שמדובר בסוגיה שהיא לא רק כלכלית, אלא גם חובה מוסרית ופוליטית - לתמוך באינדיבידואלים הכי רכים ופגיעים בחברה. הרובוט הציג מחקר שהראה שהשקעה כלכלית בגני ילדים הופכת אותם לאזרחים בריאים יותר, מצליחים וטובים יותר לחברה בהמשך חייהם.

האריש לעומת זאת, טען שמדובר בהחלטה פופוליסטית שלא באמת תורמת להמשך חייהם של הילדים, כי גם בלי סבסוד, ההורים שולחים את הילדים לגני הילדים, אז בעצם מדובר כאן במתנה כלכלית להורים ולא בטיפול משמעותי בבעיה של ילדים שגדלים להיות אזרחים שסובלים מבעיות של עוני או פשע.

מדובר בתצוגה מרשימה למדי של אינטילגנציה מלאכותית, כיוון שמהירות התגובה של הרובוט הייתה מיידית כך שהוא הספיק להבין את השפה האנושית של המועמד מולו, לעבד אותה ולתת מענה מיידי. גם האדם וגם המכונה השתמשו בחוזקות היחסיות שלהם: האינטילגנציה המלאכותית השתמשה בעיקר במידע קודם, מחקרים ונתונים כדי לחזק את הטענות שלה, בזמן שהאריש השתמש ביכולות הכריזמה והשכנוע שלו כדי לנצח בדיבייט.

הקהל היה השופט ולפני הדיבייט, הוא התבקש לענות על השאלה האם צריך לסבסד גני ילדים, 79 אחוזים היו בעד, 13 אחוזים נגד ו-8 אחוזים לא החליטו. אחרי הדיבייט, 62 אחוזים היו בעד סבסוד גני ילדים ו-30 אחוזים נגד, כך שהאריש הצליח לשכנע 17 אחוזים מהקהל, ולכן הוא עדיין שמר על הכתר שלו כאלוף הדיבייטים, גם נגד רובוטים מתוחכמים במיוחד. אבל – מעניין שרוב הקהל אמר שהוא התרשם מהטיעונים המבוססים של הרובוט, לעומת בודדים שהתרשמו מהידע של האריש בתחום.

ד״ר רונית אהרונוב, אחת מהמדענים שעומדים מאחורי פיתוח הרובוט הידען, אמרה שהפוטנציאל שלו טמון ביכולת שלו להבין את כל הצדדים של הטיעון ולסייע לבני האדם לקבל החלטות מושכלות מבוססות על ידע קודם. הקולגה שלה, המדען ד״ר נועם סלונים אמר שלא צריך להסתכל על הדיבייט הזה כתחרות בין מכונה לבין אדם, אלא להיפך, כהזדמנות להבין איך הרובוט יכול לפצות על החולשות של האדם ולעבוד טוב יותר ביחד.

אם יש לכם במקרה עודף זמן פנוי, במאמר המקורי תוכלו למצוא לינק ולהצטרף בעצמכם לדיבייט ולהציע טיעונים מקוריים משלכם על הנושא, שיתווספו למאגר של האינטילגנציה המלאכותית.

השלב שלא סיפרו לכם עליו במחזור חיי הסטארטאפ
כל מי שמנהל מוצר מכיר את התרשימים הקלאסיים של מחזור החיים של מוצר. יש את התרשים של מקל ההוקי ויש את התרשים המפורסם של ג'פרי מור מהספר Crossing the chasm, שמדבר על השלב הזה שצריך לעבור בין החיפוש הראשוני של המוצר לבין העבודה על מוצר מלא. אבל איכשהו, בכל התרשימים והמודלים, יש שלב אחד שכולם מפספסים והוא שלב מהותי בהתפתחות של מיזם – השלב של הלוגואים.

על מה אני מדבר? בואו נעשה את זה מסודר יותר.
כשמעצבים את דף הבית של המוצר, מגיע השלב שרוצים להניח את הסטריפ הזה של הפוזה. זה שמספר שאנחנו עובדים כבר עם גוגל ופייסבוק. הסטריפ שמראה ציטוט של מנהל השיווק העולמי של אמאזון אומר שהוא מחלק את החיים שלו ללפני ואחרי שהוא פגש אותנו. אם הייתם בשלב הזה, אתם בטח מכירים. אתם מסתכלים על המסך, ממלמלים לעצמכם "הלוואי" וממשיכים הלאה עם המחשבה על השמות שיש לכם כרגע וכמה הם לא תמיד מרשימים.

מה הסיפור שלנו עם לוגואים?
הרעיון הבסיסי די פשוט וברור לכולם. קוראים לו Social proof ואתם מכירים אותו מעולם השיווק והפרסום. אם מיקי ברקוביץ' משתמש במוצר הזה, אז ברור שזה מוצר איכותי. אם רוקח מפרסם אותו, אז בטוח שזה מוצר בריא לחלוטין. ואם זה בוגר ריאליטי מהתקופה האחרונה – אז על אחת כמה וכמה, וכדאי לרוץ ולקנות גם. הדוגמה הכי מובהקת לזה היא הפרסומת מ-1949 לסיגריות, עם הניסוח המדויק: "יותר רופאי שיניים מעשנים קאמל". ברור שאם הם מעשנים, אז עישון יהיה אקט אחראי והגיוני.

אנשי מכירות יודעים לעשות שימוש יומיומי בכלי הזה בתהליך המכירה. קוראים לזה Name dropping. "עשינו פרויקט דומה לפני כמה חודשים עם Fedex", "אני בדיוק חוזר מפגישה עם מנכ"ל Ikea. דיברנו בדיוק על עניין דומה"...

אז למה לוגואים כל כך חשובים?
כי הם מייצרים תחושת בטחון. כל בעל עסק שבוחן את האפשרות להתקדם אתכם רוצה לדעת שהוא לא לוקח סיכון והדרך הטובה ביותר היא לבדוק אם מישהו רציני אחר כבר לקח את הסיכון הזה קודם. למותגים הגדולים יש ערך אדיר במאמץ שלנו לייצר לגיטימציה למוצר שלנו. כי אם Fedex ו-Ikea ו-Nike כבר עובדים אתך, ואתה במשא ומתן מתקדם עם Tesla, אז זה כנראה הדבר הנכון גם בשבילי.

מתי מגיע שלב הלוגואים?
ברגע שיש לכם מוצר בשל מספיק, שנמצא בתחילת הדרך השיווקית, זה המקום לשלב הלוגואים. אז פותחים יומנים ומזמינים לחדר את כל מי שלוקח חלק בפיתוח עסקי, שיווק, מכירות או תפעול, (שזה בד"כ אותו בן-אדם בסטארטאפים שנמצאים בתחילת הדרך). יושבים עם דף ועט ומתחילים לרשום את כל הלוגואים שהייתם מפנטזים על שיתוף פעולה איתם. מנסים לחשוב מי העסקים שרלוונטיים לכם להתפתחות שלכם ולפתיחת הדלתות. כאלה שאם נעיף את השם שלהם באוויר, כולם יעברו ממבט חושד למבט נלהב ופרצוף מעריך. והשלב הכי חשוב הוא שלב ההדפסה. פותחים Power point, מחפשים את הלוגואים שלהם בגוגל, מסדרים יפה על המסך, מדפיסים ותולים מול הפרצוף. זהו. זה היעד שלכם ועכשיו שוברים את הראש איך משיגים אותו. זוכרים את הסצינה מהסרט "עקיצה בשישים שניות"? זה שמתחילים לאסוף את המכוניות ברשימה? אז כזה.

מפה מתחיל החלק המעשי – חיפוש סיזיפי של קשרים, יריית חיצים לכל כיוון אפשרי וניסיון להגיע לחדר הנכון או לאימייל הנכון ולהתפלל.

שני דגשים חשובים
המון שנים חשבתי שצריך להגיע לגופים הכי גדולים רק אחרי שביססתם את המעמד שלכם עם גופים קטנים. כי מי אני שאפנה לדיסני? היום אני חכם יותר. אני יודע שאם תחכו יותר מדי, אתם עלולים למצוא את עצמכם מביטים לאחור ומצטערים שלא ניסיתם מוקדם יותר. אבל יש עוד עניין – דווקא בגופים הגדולים, עם הרבה מזל, תמצאו מישהו שיש לו אפשרות להביא משהו חדש ואחר. דווקא כזה שלא ניסו קודם. כי יש מספיק כסף ושווה לנסות. ואנשים כאלה לא תמצאו בגופים הקטנים.

ועוד דגש חשוב. בצבא לימדו אותי לא לעקוף סמכות. אם פניתי למפקד שלי, אסור לי לפנות למפקד שלו. בעולם העסקים – אין חוק כזה. בדיסני עובדים מיליון מנהלי שיווק. באיקאה יש אלפי מנהלים. להילטון יש מיליון מנהלים מקומיים. אתם צריכים רק אחד, וסטטיסטית זה כנראה לא יהיה הראשון שתנסו.

אז יאללה. לכו לפנק את המוצר שלכם בלוגו. נראה לי שנטפליקס יהיה לכם יפה.

אם אתם מהאנשים שתמיד מכבים את הטלוויזיה, המוסיקה או הרדיו כשאתם צריכים לחשוב, לעבוד או למצוא פתרון יצירתי למטלה שיש לכם, תתפלאו לשמוע שיש מצב שקולות רקע הם אלו שדווקא יעזרו לכם למצוא פתרון יצירתי.  

נערכו כבר לא מעט מחקרים על השפעות של רעש לבן על יצירתיות, אפילו בדקו את ההשפעות של רעש ורוד (כן, יש דבר כזה, זה רעש מתמשך של עלים מרשרשים, גשם, רוח או קצב לב).  אבל כמעט לא נערכו מחקרים שבודקים את ההשפעה של רעשי הרקע של בתי קפה, למשל, על הריכוז והיצירתיות של סטודנטים שלומדים במקום או עצמאים שמצאו להם פינה מחוץ לבית לעבוד. 

מחקר של אוניברסיטת שיקגו שפורסם בכתב העת האקדמי J-STOR מצא שכשיש סביבכם קצת הסחות דעת קוליות ברקע, זה דווקא יכול לעזור לכם להיות מרוכזים ויצירתיים. זו הסיבה שלפעמים יש לכם הארות דווקא במקומות הכי לא צפויים - כמו במקלחת, בזמן צחצוח שיניים או כשאתם עובדים בגינה. אם אתם אוהבים לעבוד בבתי קפה, אתם בטח שמים לב שדווקא העובדה שיש מוסיקת רקע וקולות של אנשים סביבכם עוזרת לכם להתרכז ולחשוב יצירתי. 

במסגרת סדרה של ניסויים שהחוקרים ערכו, הם נתנו למשתתפים בעיות שונות שדורשות פתרונות יצירתיים ובדקו את כמות הרעיונות של המשתתפים לפתרון הבעיות ועד כמה הרעיונות שלהם היו יצירתיים. הם נטרלו עד כמה שאפשר משתנים מתערבים כמו השעה שבה המשתתפים ביצעו את המשימה, כדי לוודא שזה לא המשתנה שמשפיע על מידת היצירתיות של המשתתפים. 

איך החוקרים בדקו יצירתיות? שאלה טובה. הם גייסו למשימה שופטים חיצוניים שדירגו מ-1 עד 7 את היצירתיות של הרעיונות לפי קריטריונים כמו מידת הפרקטיות, היעילות, הישימות והחדשנות של הרעיונות ושקללו אותם לממוצע.  

החוקרים מצאו כשהמשתתפים שמעו רעש רקע חזק או חלש, היכולת היצירתית שלהם הייתה נמוכה יותר מאשר כשהם שמעו ברקע רעש בינוני, אז היצירתיות שלהם הייתה בשיאה, גם בכמות הרעיונות שהם העלו וגם באיכות הרעיונות. החוקרים חושבים שהסיבה לכך היא רמת הגירוי. הם בדקו את רמות קצב הלב ולחץ הדם של המשתתפים בניסוי ומצאו שרמת הגירוי הבינונית היא כנראה הרמה האידיאלית עבור מחשבה יצירתית.

הרבה מהאנשים מהיזמים החכמים והאמביציוזיים נופלים לקטגוריה של "השאפתנים הרגישים" – אלה שמצד אחד שואפים לקדם, ליזום וליצור, ומצד שני - נאבקים במחשבות מדאיגות לאורך כל שעות היום.

מלודי ווילדינג (Melody Wilding) שכתבה את המאמר היא עובדת סוציאלית והיא מספרת שאותם אנשים מוצאים את עצמם שקועים במחשבות מטרידות ומבלים שעות ארוכות מהיום בדאגות, ספקות עצמיים, לחץ או ביקורת עצמית.

אם כל זה מרגיש לכם מוכר, אתם בטח יודעים שלא חסרות סיבות לדאוג: אלה יכולים להיות לחצים בעבודה או בתא המשפחתי או דרישות של הסביבה והרבה פעמים – הדרישות שלכם מעצמכם...

אז איך נפטרים מהדאגה?
מקדישים לה זמן.
לטכניקה של מלודי קוראים Worry Break – הפסקת דאגות, והיא אפקטיבית וקלה לביצוע. הרעיון הבסיסי הוא להקדיש פרק זמן מוגדר מראש למחשבה על כל הדאגות והבעיות שיש לכם בחיים. במקום שהדאגות יחדרו למחשבות לאורך כל היום בדרכים עקיפות, ויישארו שם ברקע למשך כל היום, מכניסים את הדאגות למסגרת.
בזמן הספציפי שמוקדש לטיפול בדאגות - מנסים להתמודד איתן בצורה יעילה ולפתור אותן. זה אמנם נשמע כמו מתכון ללחץ נוסף, אבל תחשבו על זה ככה: עדיף לצלול לעומקן של הדאגות שלכם למשך רבע שעה מאשר לתת להן ללוות אתכם למשך כל היום.

איך זה עובד?
מתחילים בבחירת זמן ל"הפסקת דאגות", שבו הסיכוי שיפריעו לכם באמצע הוא נמוך. אתם לא צריכים יותר מרבע שעה ומלודי ממליצה לעשות את זה בשעות בערב, כדי לעבד את המחשבות של היום. כדאי לעשות את זה מדי יום ולא לתת לימים עמוסים וקשים לסחוף אתכם ולהשכיח מכם את הפסקת הדאגות שלכם. דווקא בימים האלה - אתם זקוקים ל-Worry break שלכם יותר מתמיד.

חשוב שבזמן הפסקת הדאגות שלכם, תדאגו באופן אינטנסיבי! אל תעשו שום דבר אחר חוץ מלדאוג - תכתבו או תפרטו בפני עצמכם עד הפרטים הקטנים ביותר את הדאגות והחששות שלכם. אל תצנזרו את עצמם.

ועוד עצה חשובה: חלקו את הדאגות ל-2 קטגוריות: דברים שאתם יכולים לשלוט בהם ודברים שאין לכם שליטה עליהם. איך זה עוזר? זה מוציא את הדאגות שלכם לנייר או לסמארטפון או לטאבלט כך שהן כבר לא משוטטות בראש. הן נמצאות בצורה מסודרת על הכתב, מחכות לרגע שתהיו בשלים להתמודד איתן.

בהתחלה ה-Worry Break עשוי להרגיש לכם מאתגר, אבל בהמשך זה נהיה קל וטבעי יותר. הטכניקה הזו גם תעזור לכם לשים את המחשבות הבלתי רציונליות ואת סערות הרגשות שאתם לפעמים נמצאים בהן בפרופורציה מתאימה.

כשאתם מתנגדים לרגשות שליליות כמו דאגות ופחדים, יש להם נטייה לקבל מימדים גדולים יותר כי אתם נאבקים בהם. אבל כשמורידים אותם על הכתב, הם מקבלים את הגודל המתאים להם ואפשר להתמודד איתם יותר ביעילות.

השלב הבא הוא לשאול את עצמם שאלות לגבי הדאגות שלכם:
• איזה סיפור מגביל או מחשבות מגבילות אני מספר לעצמי על הסיטואציה?
• מה הייתי עושה אם היה לי זמן בלתי מוגבל ומשאבים בלתי מוגבלים או אם הבעיה הזו לא הייתה מכשול עבורי?
• מה הייתי רוצה שיקרה?

כשסיימתם את הפסקת הדאגות שלכם, תחליפו הילוך ותתחילו לפעול באופן מעשי בנוגע לדברים שאתם יכולים לשנות בחייכם. חשוב להבין שלדאוג לרווחה הנפשית שלכם זה הרגל ולא מותרות. ולכן מומלץ שתתחייבו לזה - עשו לעצמכם תזכורת בטלפון, תרשמו ביומן, או מה שיעבוד לכם כדי שתבצעו את זה באופן יום יומי.

פבריסיו טייקסיירה (Fabricio Teixeira) מזכיר לנו את האבולוציה הבסיסית של מוצרים.

מוצרים מצליחים מתחילים בדרך כלל מפתרון טוב לבעיה קטנה וממוקדת. לאורך הזמן, צוות המוצר מבין שיש צורך לפתור בעיות נוספות, ואז – מפתחים רכיבים נוספים למוצר ומנסים לענות על תסריטי שימוש נוספים והמוצר הופך להיות מורכב. מעניין לראות שאנחנו כמעט אף פעם לא מורידים רכיבים מהמוצר.

הצורך להרחיב את המענה למוצר נובע בדרך כלל מדרישות שמגיעות מלקוחות, מזיהוי של הזדמנויות עסקיות נוספות ומהנחת היסוד שאם נרחיב את היקף המוצר, תתרחב גם ההזדמנות העסקית.

אחרי שיצאנו לדרך עם הרחבת המוצר והתחלנו להוסיף יכולות, יהיה כבר קשה מאד לחזור אחורה. כדי לצמצם את יכולות המוצר, יהיה מאד קשה לענות על השאלה כמה אנשים משתמשים ברכיב והאם ההורדה שלו תייצר התנגדות. בנוסף, יהיה קשה מאד לתעדף הסרה של יכולות קיימות גבוה יותר מ על פני יצירה של יכולות חדשות.

ואז, כדרכו של עולם, צץ לו מוצר חדש וטרי, שעושה בדיוק את מה שצריך בצורה פשוטה ומדויקת, ולוקח לנו את כל הלקוחות...

אם ננסה לחשוב על מוצרים מצליחים כמו Dropbox, Trello, Slack, Lyft ואפילו טוויטר, כולם הצליחו להתמקד בערך עסקי אחד מדויק שנשמר בתור הקו המנחה של כל רכיבי המוצר – העיצוב, המיתוג, התקשורת, הרכיבים של המוצר והמבנה שלו.

הרעיון של מוצר ממוקד שעושה פחות ובצורה טובה יותר הוא לא רעיון חדש. מחבר המאמר מזכיר לנו את דיטר רמס (Dieter Rams) , המעצב התעשייתי הגרמני שהוכר בתור אחד מהמעצבים המשפיעים ביותר במאה ה-20 ואת הציטוט המפורסם שלו – “Less, but Better”.

זו הזדמנות להדגיש את העקרונות שעוזרים לשמור על מוצר ממוקד:

• נסו לזהות את התכונות ההכרחיות שהמוצר שלכם צריך, ואז לקצץ אותם לחצי ושוב לחצי. צורת החשיבה הזו תעזור לכם לזהות ולזקק את מה שחשוב באמת.
  
  
• באמצעות ניתוח המידע אודות השימוש במוצר תוכלו לזהות מה הרכיבים המשמעותיים שלכם ולאתר את הרכיבים שבהם לא נעשה שימוש.
  
  
• הגדירו כמות מקסימלית של רכיבים שאותה אסור לעבור.
  
  
• ואולי הכי חשוב מהכל – אתם חייבים ללמוד להגיד "לא!". נסו את זה כמה פעמים ותגלו שעם הזמן זה נהיה קל יותר.

פבריסיו ממליץ שמדי פעם תעצרו לרגע להסתכל על המוצר שלכם ותבדקו אם אתם עדין ממוקדים. תגלו שצורת החשיבה הזו תעזור לכם לייצר מוצרים טובים יותר.

זה מפתיע, אבל גם היום מתקיים הדיון על החשיבות העסקית של עיצוב, והתרומה של עיצוב לתועלת העסקית עדין לא ברורה מאליה. בסוף 2018 הוציאה חברת הייעוץ McKinsey דוח ששופך אור על הערך העסקי המובהק והיתרון התחרותי החד-משמעי שעיצוב יודע לייצר.

אם אתם עדין מתקשים לשכנע ולהסביר, זה קישור הפלא שאתם צריכים לשלוח למנהלים וללקוחות שלכם.
אנחנו יודעים שאין להם סבלנות לקרוא, אז סיכמנו לכם את מה שחשוב.

המחקר המשמעותי ביותר שבוצע עד היום
מקינזי טוענים שביצעו את המחקר המעמיק ביותר שבוצע אי-פעם, במטרה לחשוף מה הפעולות שמובילי המוצר יכולים לעשות כדי למקסם את התועלת העסקית באמצעות עיצוב.

במשך חמש שנים, נציגי מקינזי חקרו את תהליכי העיצוב של 300 חברות ציבוריות ממגוון תעשיות ומדינות. הם ניתחו מעל שני מליון רשומות פיננסיות ואיתרו באמצעות רגרסיה את שתיים עשרה הפעולות העיצוביות שהשפיעו הכי הרבה על השורה התחתונה. את 12 הפעולות הם חילקו ל-ארבעה עולמות תוכן עיקריים. המודל הזה משמש כמדד חדש בשם McKinsey Design Index (MDI) , שמשמש כדי לדרג את איכות החברות.

אם נתחיל מהסוף – הביצועים העסקיים של חברות עם ציון MDI גבוה טובות פי 2 מאלו של חברות עם ציון MDI נמוך – גם ברווחיות וגם בהחזר ההשקעה למשקיעים בכל התחומים שנבדקו – מוצרים רפואיים, מוצרי צריכה ובנקאות.

תובנה מעניינת נוספת היא שהערך העסקי שנוצר בחברות שברבעון העליון, היה גבוה באופן משמעותי, לעומת הבדלים יחסית קטנים בערכים העסקיים של החברות ב-שלושת הרבעונים האחרים. במילים אחרות – השוק מעריך באופן לא פרופורציונאלי את החברות עם רמת העיצוב הגבוהה במיוחד.

4 הקווים המנחים
אז מהם ארבעת עקרונות הפלא שעושים כל כך הרבה טוב לעסקים?

1. יותר מ-"סתם הרגשה" – ההבנה שנדרשת: הובלה אנליטית לעיצוב
העיקרון הראשון הוא ההבנה שעיצוב הוא נושא שדורש הובלה והכוונה ניהולית, ושצריך למדוד את הביצועים של העיצוב בדיוק באותו האופן שבו מודדים את ההוצאות וההכנסות של החברה.

במרבית הארגונים עולה שהעיצוב הוא אלמנט משני, שנשאר ברמת ההנהלה הזוטרה ושהחלטות הארגון בנושאים עיצוביים נעשות לפי תחושות בטן במקום עדויות מוחשיות וברורות.

2. יותר מ-"רק מוצר" – ההבנה שאנחנו מייצרים חוויית משתמש
העיקרון השני הוא העיסוק בהסתכלות ההוליסטית של חוויית המשתמש, ושבירת החומות שבין ההתנהלות הפיזית, ההתנהלות הדיגיטלית וחוויית השירות של הלקוח. אנחנו חיים בעידן שבו הסמארטפון שלי יכול להתריע שצריך לצאת מוקדם יותר מהמתוכנן, כדי להגיע לפגישה בזמן.

היציאה מגבולות המוצר עצמו והמחשבה על כל מסע שהלקוח עובר צריכות להוות בסיס לשיחה בכל פגישה סביב המוצר. בפועל רק 50% מהחברות ציינו שביצעו סוג של מחקר משתמשים לפני תכנון גרסת העיצוב הראשונה של המוצר.

3. יותר ממחלקה אחת בארגון
בחברות שנמצאו ברבעון המוביל רואים באופן גורף שהאחריות על העיצוב-מוכוון המשתמש היא של כולם ולא של מחלקה אחת בארגון. מצד אחד – נדרשת התייחסות רוחבית ומודעות כלל-ארגונית לחשיבות של עיצוב, ומצד שני – צריך לטפח את קהילת הטאלנטים של העיצוב. מסתבר שהמעצבים שייכים ל-2% בעלי ההשפעה המשמעותית ביותר לעסק. בחברות המובילות במחקר נמצאו פי 3 תכניות תגמול למעצבים או פרסים על התרומה העסקית הגבוהה ביותר לעיצוב.

4. יותר משלב אחד בתהליך – העיצוב הוא תהליך איטרטיבי
תרבות העיצוב מתפתחת בסביבה שמעודדת למידה, בדיקה ותהליכי עבודה איטרטיביים מול משתמשים. התהליכים האלה מייצרים מוצרים טובים יותר באופן משמעותי, מורידים את הסיכון ומצמצמים את עלויות הפיתוח. בפועל – עקרונות העיצוב והלמידה האיטרטיביים מנוגדים לתהליכים שקיימים במרבית הארגונים. התוצאות המוצריות הטובות ביותר מגיעות מתהליכים שבהם מבוצע מחקר משתמשים שוב ושוב לכל אורך התהליך.

תמונת מצב נוכחית
גם בעידן שבו יצירת אב-טיפוס וגישה למשתמשים קלה במיוחד, ובדיקת המוצר בשלבים מוקדמים היא אפשרות זמינה מאי-פאם, על פי המחקר, 40% מהחברות עדין לא משלבות מחשבה על המשתמשים בשלבי הפיתוח ולמעל ל 50% מהחברות אין מדדים אובייקטיביים למדידת איכות עיצוב המוצר.

סיכום העקרונות
אם נסכם, ארבעת העקרונות בעלי התרומה המשמעותית ביותר להצלחה העסקית הם – מודעות ההנהלה לחשיבות העיצוב והובלת תרבות מדידה ובקרה לעיצוב, הסתכלות רוחבית על חוויית הלקוח ושבירת החומות בין המוצר הדיגיטלי לשאר עולמות התוכן, מודעות כלל ארגונית לחשיבות העיצוב ותיגמול המעצבים ועידוד תהליכים איטרטיביים שמשלבים מחקר משתמשים לכל אורך הדרך.

נו, שלחתם את זה כבר למי שצריך?