אלרגיה לחלב או רגישות ללקטוז
אלרגיה לחלב או רגישות ללקטוז: מה ההבדל?מיכל סוקמן, דיאטנית במכון סוכרת של מכבי שירותי בריאות, עוזרת לנו להבין מה ההבדל בין אלרגיה לחלב לבין רגישות ללקטוז? ואיך זה שאלו שרגישים לחלב דווקא כן יכולים לטעום מעוגת השמנת? בואו נעשה סדר בדברים:לקטוז היא מולקולה של סוכר, שמורכבת משתי טבעות של גלוקוז וגלקטוז - דו-סוכר. הגוף שלנו יכול לספוג רק טבעות בודדות - חד-סוכרים, ולכן כשאוכלים לקטוז יש לנו אנזים מיוחד בשם לקטאז שיודע לפרק את הלקטוז לשתי מולקולות הסוכר הבודדות, ומאפשר להן להיספג לנו במחזור הדם. הלקטוז הוא הסוכר של חלב האם. בחלב האם יש לקטוז, כמו אצל כל היונקים. הלקטוז חשוב להתפתחות התינוק בעיקר בשנים הראשונות ומסייע במיוחד להתפתחות המוח. עם השנים - בעדות מסוימות או במצבים רפואיים מסוימים, הגוף מפחית את ייצור אנזים הלקטאז, שאחראי על פירוק הלקטוז. בחוסר הלקטאז, הלקטוז נשאר כמו שהוא במערכת העיכול ולא נספג במחזור הדם ומי שנהנה ממנו הם חיידקים שנמצאים בעיקר במעי הגס. החיידקים מקבלים "בופה" חופשי שעוזר להם לגדול ולהתרבות. פעילות היתר של החיידקים גורמת לכאבים, נפיחות, שלשולים ולכל התופעות שאנחנו משייכים לעודף לקטוז במערכת העיכול. חשוב להדגיש שהרגישות ללקטוז היא לא מחלה ואין בה סיכון. איך מתמודדים עם הרגישות ללקטוז? אפשר להפחית משמעותית את צריכת הלקטוז או לחלופין ליטול באופן קבוע כדור שמכיל את אנזים הלקטאז, בעיקר לפני ארוחות גדולות שמכילות מוצרי חלב. בנוסף, אפשר לבחור במזונות שמוגדרים מראש כ- "דלי לקטוז". במוצרים כאלה, כבר בתהליך הייצור במפעל השתמשו באנזים שמפרק נכון את המולקולה והם עדיפים לשימוש לבעלי רגישות. מהי אלרגיה לחלב? אלרגיה לחלב היא משהו אחר לגמרי. במקרה הזה, מדובר על חלבון החלב. החלבון הוא מולקולה המורכבת מחומצות אמינו. באלרגיה לחלב הגוף מזהה את חלבון החלב כגורם עוין ומפעיל את כל המערכת החיסונית בניסיון להשמיד אותו. העוררות הזו של מערכת החיסון יכולה להיות מאוד מסוכנת ולגרום לתופעות חריפות כמו חנק, התנפחות הלוע, פריחות, תופעות עור שונות ועוד. בעוד שהשכיחות לרגישות ללקטוז גבוהה יחסית באוכלוסייה, השכיחות של אלרגיה לחלב נמוכה. האלרגיה לחלבון החלב עשויה לחלוף עם הגיל, אבל חשוב מאוד לזכור שכל עוד יש עדות לאלרגיה - חובה להימנע באופן גורף מחלב ומוצריו. איפה יש הכי הרבה לקטוז? מזונות שמכילים פחות לקטוז הם מזונות שעברו תהליך אנזימתי. ככל שמוצר החלב מתגבן ומתגבש - כך יש בו פחות לקטוז. למשל בגבינה בולגרית, צפתית, חמאה, שמנת, גבינה צהובה וכדומה יש פחות לקטוז. הפעילות החיידקית שהגבינה עברה – "לקחה" כבר מהלקטוז. בחלב ניגר יש הכי הרבה לקטוז, אחר כך בגבינה, יוגורט, גבינה צפתית וצהובה. בחמאה אין בכלל לקטוז. לכן ייתכן ששמי שרגיש ללקטוז, לא יכול לשתות חלב ניגר, אבל כן לאכול חמאה. היום מוצרי חלב רבים כגון חלב ושוקו עוברים פירוק של לקטוז, מכיוון שתהליך זה הופך את המוצר למתקתק יותר ללא צורך בתוספת סוכר או ממתיק אחר. חשוב כמובן לקרוא את רכיבי המוצרים שאנו צורכים ובכל שאלה או ספק, לפנות לייעוץ אישי אצל דיאטנית קלינית.