המצב הפוסט אנושי: אקטואליה בראי העתיד

הדתות המוכרות לנו כיום הופיעו בעבר, פחות או יותר באותו עידן, כדתות מסוג חדש שדחקו הצידה דתות עתיקות יותר. ד"ר אדם קלין-אורון חושב שמהלך כזה יתרחש שוב. מאז מחצית המאה שעברה הופיעו אלפי תנועות דתיות חדשות שונות אך בעלות מאפיינים דומים, שמעמדן הולך ומתעצם. האם הסיינטולוגיה ודת הג'דיי, למשל, יהיו מסורות המיינסטרים של צאצאינו בעוד אלף שנה? הפרק עוסק בדתות היפר-אמיתיות, דתות פוסט-מודרניות, וקונספיריטואליות (שהוא השילוב בין אמונות רוחניות לתיאוריות קונספירציה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בקרב מאמיני קיו-אנון או הארץ השטוחה) ותוהה האם מדובר בהיפוך נאורות או בתופעה פוסט-מודרנית

בשנים האחרונות אנחנו עדים לגל חדש של שמרנות בעולם, תגובת נגד לפוסט-מודרניזם, לפוליטיקת הזהויות ולתקינות הפוליטית. השמרנות מתנגדת להינדוס של האדם והניסיון להפוך אותו למושלם, היא רואה את האדם בצורה שיותר קרובה למסורות הדתיות מאשר לנאורות הרציונלית, היא מאמינה שהלאומיות היא הצורה האפקטיבית ביותר לארגן בני אדם, ומהמקום הזה היא נאבקת גם בנזילות של הזהות האינדיבידואלית וגם בחזון האנושות הגלובלית. בעולם של חוסר וודאות שללא ספק יפחיד את רוב הציבור, האם העתיד שייך דווקא למי שינסו לשמור על המסורת האנושית ולחתור לכמה שיותר יציבות? בפרק זה ננסה להכיר ולהבהיר את בסיסי החשיבה השמרנית כהכנה לבאות

הדת היא הממד הפוסט/על אנושי הראשון בהיסטוריה שלנו. אומרים שאנחנו חיים בעידן פוסט-חילוני, שהמדע לא הצליח להכחיד את הדת. אבל השניים אינם אויבים כלל ומעטים מבינים כמה הם כרוכים זה בזה מבחינה היסטורית. במובן מסוים התרחש חילון עצום רק בצורה אחרת: מוסדות הדת נחלשו והדת הרוחנית האינדיבידואלית והקלילה התחזקה. יש גם צורות דתיות חדשות, מחזונות טכנולוגיים כדת ועד לכנסיית מפלצת הספגטי המעופפת. אז האם יש מקום לדתות בעתיד, והאם יהיו אלו הדתות המוכרות לנו בכלל?

בשורת המונותאיזם החדשנית שהביא עמו התנ"ך הוא גם הרגע שבו האדם, שנברא בצלם האל, מועמד במרכז העולם. בפרק זה אנחנו צוללים לשורשים הפרהיסטוריים והמיתיים של כינון האנושי כקטגוריה שהיא נזר הבריאה והפירוד בין האדם לבין שאר החיות והטבע. באותו תנ"ך בדיוק נמצא נרטיבים סותרים שבהם האדם חסר חשיבות והחיות מדברות, וכל העת ישנה ערגה לחזרה לגן העדן, לפני הפרידה הזו. נשרטט את המסע המשותף של האדם ובעלי החיים מעץ הדעת לעץ החיים, ונשאל האם עליית הפוסט מודרניזם, הפוסט-אנושיות והטבעונות מקרבים אותנו לחזון הצמחונות והשלום של הרב קוק ול"קץ הפלאות" של הנביא דניאל

משבר האקלים הוא רק חלק קטן מתוך שרשרת אירועים מדאיגים שמתפרשים כתהליך הכחדה שישי שמתרחש כרגע בכדור הארץ. מה שלוקח רגע במונחים גיאולוגיים, ייקח כמה מאות שנים עבורנו ולכן קשה להבין ולהאמין בחומרת הדבר. הפרק מתמקד בטכנולוגיה כגורם לבעיה והתקווה לפתרון בו זמנית, מפריך מיתוסים הוליוודיים לגבי ההתמודדות עם אסונות טבע, ונותן תמונת מצב של המציאות הצפויה לנו בעשורים הקרובים, שבה דווקא חלק מתסריטי המדע הבדיוני מסתברים כיותר מדע מבדיוני. יש גם סיום אופטימי, אבל זו אופטימיות פוסט-אנושית: החיים ישרדו, אבל אולי בלעדינו

הל.ס.ד והאינטרנט הן טכנולוגיות לשינוי תודעה שטופחו בצבא האמריקני והתגלגלו לתרבות הנגד בשנות ה60. כשהראשונה יצאה מחוץ לחוק, הקהילה הפסיכדלית ראתה בהאקרים ויזמי הטכנולוגיה את ממשיכיה, שיממשו את ערכיה באמצעות תרבות הרשת. כיום חומרים פסיכדליים חוזרים לשיח המיינסטרימי מחד, וממשיכים להיות מזוהים עם תת תרבויות שוליים באינטרנט מאידך. במקביל, סמים מסוג חדש – נוטרופים – כובשים את עמק הסיליקון ומתיימרים לשדרג לנו את הקוגניציה. האם שובם של הפסיכדליים יצליח במשימת השינוי התודעתי שהאינטרנט נכשל בו, כעת כשהוא דחוף מתמיד?

ויקיפדיה חוגגת 20 שנה עם מיזמים כמו ויקידאטה, שמצעידים את הרשת לעידן של שיתוף פעולה בין חכמת ההמונים לבינה מלאכותית ומממשים את חזונו המקורי של יוצר הווב, טים ברנס לי. כיצד שרדה ואפילו שגשגה אוטופיית התוכן החופשי בעידן הפלטפורמות, שבו מידע הוא הנפט החדש? נראה שקהילת הוויקי הצליחה לאלף את שני זני הכרישים שמככבים בדיסטופיות שלנו - בוטים ובינות מלאכותיות, ופלטפורמות כמו גוגל ואמזון - להרוויח משיתוף פעולה עם אידאל הציבוריות. האורחת שלנו היא, בין השאר, דירקטורית בחבר הנאמנים של קרן ויקימדיה העולמית ויש לה הרבה סיפורים מאחורי הקלעים של הארגון הכי שקוף בעולם

אנחנו מסתובבים בעולם בתודעה של "משתמשים" ושוכחים שאנחנו קודם כל המעצבים. עיצוב היא היכולת האנושית לקחת את המצוי ולהביאו למצב רצוי, ליצור משהו חדש הגדול מסכום חלקיו. לא לומדים את זה בשומקום ולכן יש סביבנו יותר יוזמות שנכשלות מאשר הצלחות. פרופ' יורם רייך הגיע לזה מהנדסת מערכות והוא חולק עמנו כמה עקרונות לעיצוב נכון של עצמנו, עתידנו וכל פרויקט אחר שלנו

החיים והמוות הם הגבולות שתוחמים את הקיום האנושי. אבל בעידן הפוסט-אנושי, יש לנו סוג של זהות או פוטנציאל של חיות, גם לפני שנולדנו, וגם לאחר מותנו - באמצעות טכנולוגיות פריון, הקפאה, או הנפשה דיגיטלית. אם לא די בכך, הגבולות בין חיים למוות מיטשטשים ומייצרים לנו לאורך כל הדרך מצבי "זומבי" נוספים, רפואיים ותרבותיים. האורח שלנו, ד"ר אורי כץ, הוא "צייד זומבים" שחקר לעומק שני מצבים כאלו: שאיבת זרע לאחר המוות, וההתמודדות עם המצב של אזרחים נעדרים. האם הקיום האנושי הופך להיות יותר מורכב משתי האפשרויות הבינאריות האלו שמוכרות לנו, חיים ומוות?

יותר ויותר אנשים משתמשים בטכנולוגיה כמתווכת ביחסים הרומנטיים שלהם, מ"סקסטינג" פשוט ועד ליחסי מין במשחקי מחשב ומציאות מדומה. אבל השלב הבא של ה"דיגיסקסואליות" כבר כאן: בינות מלאכותיות ורובוטים כפרטנרים החדשים שלנו. סטייה אפנתית או נטייה מינית חדשה? שפטו בעצמכם

הפרק עוסק במרחב האורבני הפוסט-אנושי שנמצא כבר בתכנון. את ערי העתיד החכמות לא בונות ממשלות אלא חברות טכנולוגיה ואינטרנט כמו גוגל, ונראה שהוויית העיר תהיה דומה במובנים רבים .ומפתיעים לחוויית האינטרנט ממשלוחים שיגיעו לביתכם תוך דקות ספורות בצינורות וואקום, ליכולות קסטומיזציה של העיר במציאות רבודה, ועד לתלות , מלאה במתן דאטה על מנת לסנכרן את תנועתנו במרחב עם התחבורה האוטונומית, שכן מערכת הסימונים הנוכחית של תמרורים ורמזורים תיעלם

ככל שראיית מכונה מחלחלת לתרבות הוויזואלית שלנו, מהי ראייה אנושית גם משתנה. אנחנו כבר לא מסתמכים רק על העין האנושית אלא על מה שאותו מסך או טכנולוגיה מאפשרת לנו לראות בנוסף לזה. מאמוג'י ועד ווייז, אנו מתרגלים לסמוך על ייצוגים של עצמנו ושל עולמנו באנימציה, שפה ויזואלית שאינה ריאליסטית כמו הצילום, ובעולם הדיפ-פייק שבו האמון בצילום יורד, כוחה של האנימציה ושל ראיית מכונה עולה שלא בצדק. מהן הסכנות האורבות לנו ומה תפקידנו בעולם שבו העין שלנו היא כבר לא אבן הבוחן של הממשי?

לקראת פתיחת השנה האקדמית נדבר על המדיאטיזציה של חיינו: התלות של כל תחומי חיינו במדיה והשינוי שחיינו עוברים כשהם מתנהלים ב-מדיה וכפופים לחוקי הפורמט שלה, עם מיקוד בשינוי שחל באופני העברת הידע והלמידה לאור ה"זומיזציה" של האקדמיה. גבריאל בן משה, דוקטורנט למחקר מבוסס אמנות, מציע להפוך  הרצאות להצגות ולמרצים ללמוד כמה טריקים מהמשפיענים באינסטגרם ויוטיוב ולא לפחד ממופע ראווה מבדר - הוא לא רדוד, הוא דווקא מורכב יותר

ספיישל סוכות על אושר. ברמה האישית, נדבר על ניטור רגשות, על טכנולוגיות להגברת אושר ונשקול את המחיר האנושי שהן גובות (החל מדקה 19:30), וברמה הגלובלית, נגלה שלמושג אושר יש משמעות שונה לגמרי. נדבר על מדדי האושר ועל מי שכבר דואגים שיהיה לנו עתיד מאושר יותר ובמה זה תלוי. האורחת: ענת פנטי, דוקטורנטית בתוכנית ללימודי מדע טכנולוגיה וחברה בבר אילן שחוקרת מדיניות אושר, וול-ביאינג וטכנולוגיה ורוצה להיות שרת האושר הישראלית הראשונה

אני מארחת את אחד מאחרוני דור הנפילים, פרופ' יוסף אגסי, לשיחה מרתקת ומנערת על מצב האדם, העולם והטכנולוגיה, כיום, בעתיד, ואולי מאז ומעולם. אגסי כיום בן 93 והוא צלול, חד ואוונגרדי מתמיד. הוא היה דוקטורנט של קרל פופר, היה נשוי לנכדתו של מרטין בובר וכתב שני ספרים עם ישעיהו לייבוביץ שבהם הם מתווכחים על כל דבר. מכיוון שהוא גם חלוץ ומייסד של תחום הפילוסופיה של הטכנולוגיה, חשבתי שיהיה מעניין לדבר איתו על המצב הפוסט אנושי שלנו ולשמוע ממנו תחזית עתידית

העבר הרחוק הוא לא פחות מסתורי מהעתיד. בפרק זה אני משוחחת עם פרהיסטוריונית על הגדרת האנושיות, הניאנדרטליים המתקדמים יותר ממה שחשבנו והאם ישוחזרו בעתיד, על ארכאולוגיה ומד"ב, ארכאולוגיה חייזרית, ארכאולוגיה חישובית ההופכת תרבות חומרית לתרבות דיגיטלית, על אבן היד - ה"אייפון" של האדם הקדמון ואיך יגלו בעתיד למה שימשה הטכנולוגיה שלנו

לפני 100 שנה כשאנשים דמיינו את העידן שלנו הם חשבו בעיקר על מכוניות מעופפות. רק פיליפו תומאסו מרינטי, מייסד תנועת הפוטוריזם האיטלקי, חזה כבר ב1910 את האינטרנט, הפייסבוק, הטלפון הנייד, האימוג'י ועוד. מהי המשמעות של זה שמימשנו דווקא את העתיד שחזתה תנועה בעייתית זו? ואיך זה ישפיע על העתיד מעתה

הפרק דן בנוכחות ההולכת וגוברת של סוכנים אלגוריתמיים המושלים בחיינו ומנהלים היבטים רבים בהם. נבין מדוע אנחנו מקבלים אותם בזרועות פתוחות, מה הם באמת עושים עבורנו ואיפה זה שם אותנו ביחס אליהם, ובייחוד מה המשמעות של כל זה לעתיד התעסוקתי, הפוליטי, והאנושי שלנו. אורח: ד"ר ליאור זלמנסון

אין דבר כזה לדבר על בינה מלאכותית מבלי לדבר על עולם המלאכים, אומר ד"ר שלמה-דב רוזן. מסתבר שיש לנו המון מה ללמוד על אלגוריתמים ובינה מלאכותית דווקא מזווית דתית וספציפית מתוך השיח על מלאכים בימי הביניים.